מאמרים נוספים בנושא
	מנהגי יום הולדת
	לימוד הרמב"ם היומי
	שנת הקהל - תוכנה והוראותיה
	כיצד להתמודד עם דילמות
	מנהגי יום ההילולא של הרבי

מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג
נדפס בגליון "התקשרות" קנ"ה

לפתור הכול בעצמו

א. כאשר שולחים שליח, נותנים לו את כל הכוחות הדרושים למילוי שליחותו, כולל גם שבמקרה של ספק ושאלה, תהיה ההחלטה על-פי שיקול דעתו באופן המכוון אל האמת¹.

ב. בימינו אלה - לאחרי שפעלו גדולות ונצורות בהפצת התורה והיהדות, והפצת המעיינות חוצה, בכוחו ובשליחותו של נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר - ניתנו לכל אחד ואחת הכוחות שיצליח לכוון אל האמת, ובפרט על-ידי-זה שלומד ומתייגע בתורתו של נשיא הדור, ועוסק בהפצתה, וכדבריו בכמה וכמה ממאמריו, ששלימות ההשפעה מרב לתלמיד (ש"בעין יפה נותן") הוא באופן שחושי התלמיד נעשים כחושי הרב, ובמילא, על-ידי ההתקשרות האמיתית לנשיא הדור, בלימוד תורתו ובמעשה בפועל הליכה בדרכיו ואורחותיו, כדבעי למיעבד² - זוכה לכוון לרצון הרב.

"המענה הכללי"

ג. אמנם, מצד חושך העולם (מלשון העלם והסתר), יכול להיות, שלמרות כל ההוראות ברורות שב"תורה אור" - עדיין יהיה "מבולבל" ויפלו לו ספיקות וכו';

והנה, מכיוון שאין בלבוליו וספיקותיו משחררים אותו (חס-ושלום) מחיובו "לשמש את קוני" (אף אם הספק מוצדק על-פי תורה), כי הרי זה חיוב תמידי על האדם ("אדם לעמל יולד") - אם-כן, בוודאי שהתורה הורתה לו דרך להתיר כל ספקותיו ובלבוליו, שיוכל לשרת את קונו מתוך מנוחה והתיישבות³.

ד. בנוגע לרוב העניינים, יכולים למצוא פתרון על-פי המענה הכללי המיוסד על הוראות התורה:

בענייני רפואה - כעצת רופא מומחה. ומה טוב - שני רופאים מומחים, ואם יש חילוקי דעות - ישאלו שלישי, ויעשו כדעת הרוב; ומה טוב - רופא ידיד, שמתעניין בטובתו⁴ או - שניהם יחד⁵.

בענייני פרנסה והסתדרות - כעצת ידידים מבינים, על-פי מה שנאמר "ותשועה ברוב יועץ", היינו, שצריך להיות "מבין", שאז יכול להיות "יועץ", ו"ברוב יועץ", מיעוט רבים - שניים, ו"ידידים" - שחפצים בטובתו, שלכן, יתבוננו כדרוש במצבו ויתנו לו עצה הוגנת;

ובענייני עבודת ה', תורה ומצוותיה - וכיו"ב, לשאול רב מורה-הוראה (או בית- דין) שבעירו⁶ כולל "משפיע", כהוראת המשנה "עשה לך רב"⁷.

עשו והצליחו

ה. ויש להוסיף, שכבר ניסו ובחנו דרך זו במשך יותר משלושים יום, והצליחו במעשה בפועל, הן בגשמיות והן ברוחניות, דבר המחזק יותר את הוודאות שזוהי הדרך שנלך בה, מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף⁸ ובוודאי ימשיכו ויצליחו בדרך זו גם בעתיד, ועוד ועיקר - שלא יצטרכו לכל זה, מכיוון שתיכף ומייד יקויים הייעוד "ואשיבה שופטייך כבראשונה, ויועצייך כבתחילה" סנהדרין גדולה בלשכת הגזית שבבית-המקדש השלישי. ובפרט שעל-ידי ההנהגה בדרך זו, יוכלו להוסיף ולעסוק בענייני תורה ומצוות, ובפרט בלימוד התורה (כהכנה ל"אותן הימים", שבהם "תרבה הדעת והחכמה"), מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף⁹.

עשה לך רב

ו. פעמים רבות¹⁰ פנה הרבי בבקשה נפשית אל כל אחד ואחת מישראל, מקטן ועד גדול, האנשים והנשים, כולל ילדים וילדות קטנים, לקיים את הוראת המשנה¹¹ לקבל עליו ולעשות לו רב - ש"תקבלהו עליך לרב" לסמוך על דבריו¹². ובנוגע לנשים ובנות - אצל ה"משפיעות", וקטנים וקטנות - אצל ההורים, או מורים ומורות, מדריכים ומדריכות¹³.

ז. טעם הדבר: מכיוון ש"אדם קרוב אצל עצמו" ובמילא אינו יכול לסמוך על עצמו, צריך לעשות לו רב, דהיינו רבו שמלמדו תורה, או מי שקיבל על עצמו להדריכו בענייני מוסר וכו'¹³ שיחשיבהו גדול ממנו ולקיים את דבריו. וגם מי שהוא גדול בתורה וביראת-שמים, ואפילו מורה-הוראה בישראל¹⁴ חייב (כשלא מצא מי שגדול ממנו) לטרוח ולקבל עליו מי שהוא למטה ממנו.

בחירת רב

ח. האדם צריך לבחור לעצמו את הרב מרצונו הטוב, ולא על-ידי כפייה כלשהי¹⁵ לאידך, הרב צריך להיות רב אמיתי שידריכנו בדרך הנכונה¹⁶. אין לחפש דווקא רב שיהיה נוח ומקובל ומתאים לרצונו, שכן אוי ואבוי ל"רבנות" כזו, כי אם לקבלו בדרך כפייה וקבלת עול דווקא¹⁷.

ט. על הפסוק "כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא", אמרו חז"ל: "אם דומה הרב למלאך ה' צבאות - יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו...". ואיך יידע האדם, שלא ראה מלאך מימיו, אם אכן הרב דומה למלאך ה' צבאות? - אלא, תכונת המלאכים היא, שאין ביניהם קנאה, שנאה ותחרות, אלא אדרבה, ככל ג' הסימנים דבני-ישראל בכלל, שהם "הרחמנים, הביישנים וגומלי- חסדים", ויש לחפש רב כזה שסימנים אלו יהיו אצלו באופן הגלוי ונראה לעין כל¹⁸.

ייעוץ וביקורת

י. הכוונה היא, שילך מזמן לזמן ל"רב" על מנת ובאופן לעמוד ל"מבחן" בנוגע למעמדו ומצבו בלימוד התורה, בנתינת הצדקה, ובכללות הנהגתו בעבודת ה', גם בענייני הרשות, אשר על-ידי-זה יקבל את ההוראה וההדרכה הנכונה (ללא השוחד דאהבת עצמו), ומה גם שעצם הידיעה שמזמן לזמן יצטרך לתת "דין וחשבון" לבשר ודם, תפעל אצלו להיטיב את הנהגתו, ולהוסיף בכל ענייני טוב וקדושה.

יא. ומצווה גדולה מדרכי המוסר להדגיש את הצורך לשאול אצל הרב בנוגע לכל ענייניו, ואדרבה - דין קדימה לאותם עניינים שבספק אצלו או שמעירים לו שאינם כשורה¹⁹. כמה פעמים העיר הרבי²⁰, שדווקא אלו שאצלם נוגע ומוכרח ביותר העניין ד'עשה לך רב' לא קיימו הוראה זו... וש"כל הצרות-צרורות באות כתוצאה מזה שפוסק דין לעצמו, במקום לברר ולעשות על-פי פסק-דין של רבנים".

ההנהגה הכללית

יב. לאחר הסתלקות הרבנית נ"ע, בשיחת "בואו ונחשב חשבונו של עולם"²¹, הורה הרבי:

על-פי תורה - הסמכות נתונה ומסורה לבית-דין-צדק, "מאן מלכי רבנן", ובפרט בית-דין צדק של רבני ליובאוויטש, אשר פסקי ההלכות שלהם מיוסדים ומבוססים על נגלה דתורה ביחד עם פנימיות התורה...

ולכן, בכל עניין ועניין, הן בעניינים הפרטיים והן בעניינים הכלליים, יש להתנהג על- פי הוראת הבית-דין צדק של רבני ליובאוויטש (בכל מקום ומקום), שעל ידם נמשכים ומתגלים פסקי התורה (ש"משה קיבל כו' ומסרה כו'), נגלה דתורה ופנימיות התורה, במציאות העולם, כולל גם ביחס לפעולה על אומות העולם...

ובפרטיות - לשאול אצל שלושה רבנים, או אצל אחד מהם (בפרט בעניינים שמצד צניעות וכיוצא-בזה אי-אפשר לדבר עם שלושה) - שהוא יתדבר גם עם השניים, וישיב בשם כולם.

'גורל'

יג. במצבים שכבר מיצו את כל האפשרויות האחרות שהציע הרבי, ועדיין נותר ספק השקול²² - יש מקרים בודדים²³ שהפנה הרבי ל'מנהג ישראל' לפתוח ספר-קודש בדרך גורל, ולהסתכל במקום שנפתח הספר ונפל מבט-העין לראשונה (שלא במתכוון), הרי זה "סימן מלמעלה" (כמו הסימנים של אליעזר עבד אברהם ושל יהונתן בן שאול), ולפי זה יודע כיצד להתנהג.

הסתייגויותיו של הרבי:

יד. "נקודה עיקרית" - חיפוש סימנים בתורה שייך בעניינים שבהם יש מקום לספק, ובכללות יותר - בענייני הרשות (בעניין שלא נתפרשה הוראה בתורה לעשות כך או כך²⁴), אבל בעניין שיודע בוודאות שצריך לעשותו על- פי תורה, אין צורך לחפש סימנים, ופשיטא שאין לדחות עשיית הדבר בגלל איזה סימן.

הרבי התבטא, שכ"ק מו"ח אדמו"ר היה מלגלג על מי שחיפש סימנים בנוגע לשליחות שהוטלה עליו (שבשל כך אינו מתמסר לה כדבעי).

ומזה מובן גם בנוגע לכל העניינים שנעשים בשליחותו של נשיא הדור - שאין לחפש סימנים, ואין להתפעל מסימנים . . כי אם לילך ולמלא השליחות בתוקף המתאים, בכוחו של המשלח, מתוך ידיעה ברורה שיצליחו במילוי השליחות..²⁵.

טו. ולהעיר, שמצד גודל הזהירות שצריך להיות בספרי-קודש - אולי כדאי להימנע מלהשתמש בספרי קודש, ופשיטא שלא בשביל בירור בענייני חול, ויעשו "גורל" בשאר אופנים²⁶. ואדרבה: הבירור בנוגע לענייני חול, יכול (ולכאורה צריך) להיות מענייני חול עצמם, ולדוגמה, לפתוח החלון הפונה לרשות-הרבים - לא במובן דהיפך חס-ושלום מ"רשות היחיד" ד"יחידו של עולם", כי אם רשות הרבים כפשוטו (המקום שבו עוסקים בענייני הרשות), ועל- פי הדבר הראשון שיראה, בהשגחה פרטית, יבין ויפרש כיצד עליו להתנהג בפועל²⁷.

השלמות ל"התרת הספיקות"

במענה לשאלת רבים, בקשר ל'גורל' על-ידי פתיחת ספר-קודש (שנדפס ב'התקשרות' סוף גיליון קנה), באות בזה כמה השלמות והבהרות

א. לרוב פשיטותו לא פורט מנלן ש'גורל' שייך רק לאחר מילוי כל שאר ההוראות:

א) מכיוון שבשיחת שבת פרשת נח תשמ"ט מפורש ומודגש (כפי שנעתק גם ב'התקשרות') שאין מקום לחפש 'סימן' כשיש הוראה מפורשת, ואין מקור לחלק בזה בין הוראות בנושא פרטי להוראות כלליות איך לנהוג במקום שיש ספיקות, ואדרבה.

ב) איבעית אימא סברא, שהוראות מפורשות שנתן לנו הרבי [ובפרט - המלובשות בהבנה והשגה, בחינת חב"ד] באות תמיד לפני "מנהג ישראל" כללי [השייך לבחינת 'גורל', שלמעלה מטעם ודעת לגמרי], אף שגם הוא "תורה".

ג) ועוד: בבואנו לקיים את שני העניינים, אי-אפשר לחפש גורל תחילה, ולפנות אחר-כך ל"רופא מומחה" או ל"ידידים מבינים" בבקשה לפרש את הגורל; מה שאין כן אם פונים תחילה לידידים מבינים ורק אם נשאר עדיין ספק - אז שייך לפנות לגורל.

ב. למותר להדגיש שהפרשנות בכוונת ה'גורל' אינה מסורה לכול. וקודם- כל צריך לדעת היטב הלכה ודרכי החסידות, והעיקר את הוראותיו ודרכו של הרבי, ולהתפלל לה' שיזכו לוודא את הכיוון, וכולי האי ואולי.

ג. הרה"ח רי"ל שי' גרונר העיר, שאולי ספר האגרות קודש שונה, ואין מקום להחמיר בו כהצעת הרבי הבלתי-מוגהת [אף-על-פי שבברכי יוסף יו"ד קעט מביא להקל בזה "ליטול עצה מן התורה בכל ענייניהם"] שלא להשתמש בספר-קודש לענייני חול, הואיל ורבות מהאגרות הן תשובות גם לשאלות בענייני חול.

ד. מכיוון שנושא הליקוט היה "התרת הספיקות" בלבד, לא נזכר מנהג החסידים מזה דורות, להניח פ"נים (בקשות ברכה) בתוך ספרי רבותינו נשיאינו (ללא כל קשר עם ספקות ושאלות, אלא כדי שיתפללו עלינו), כנודע מאג"ק של הרבי ח"ד עמ' קמג בקשר לפ"נ דיו"ד שבט, וכפי שנהג המשפיע הרה"ח רש"ח קסלמן ע"ה להניח פ"נים בתוך ספר התניא.

________________

1) התוועדויות תשמ"ח ח"ב עמ' 215.

2) שם עמ' 326 (מוגה), עיי"ש שאם זוכים בזה, הרי אין צורך ברופאים, כי "אני ה' רופאך" ומלכתחילה "לא אשים עליך", וכן בענייני פרנסה - שהקב"ה בעצמו נותן לו במחשבתו את הרעיון והעצה הנכונה.

3) התוועדויות תשמ"ז ח"ב עמ' 410.

4) שם עמ' 326, מוגה, ועמ' 341.

5) התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 47.

6) התוועדויות תשמ"ח ח"ב עמ' 429 (מוגה).

7) כל אות זו, מלבד הנסמן בהערות 6-4, שם עמ' 308 (מוגה).

8) שם ח"ג עמ' 48.

9) כל האות, מלבד הנסמן בהערה 8, שם ח"ב עמ' 429 (מוגה).

10) ומהן: התוועדויות תשמ"ו ח"ד עמ' 173. התוועדויות תשמ"ז ח"א עמ' 207.

11) שנאמרה פעמיים ובאותו הפרק, ו"שנה עליו הכתוב לעכב" - שם ח"ב עמ' 325.

12) שם ח"א עמ' 207.

13) שם ח"ב עמ' 238.

14) שם ח"א עמ' 209.

15) שם עמ' 455.

16) שם עמ' 471.

17) שם עמ' 281.

18) שם ח"ב עמ' 634-632 ועמ' 691.

19) שם ח"א עמ' 212.

20) שם עמ' 515, וח"ב עמ' 339.

21) התוועדויות תשמ"ח ח"ד עמ' 403.

22) ראה 'שיחות-קודש' תשכ"ט ח"ב עמ' 7. היכל מנחם ח"ב עמ' ריז.

23) וכדברי הרה"ח רי"ל שי' גרונר, שמעולם לא היתה הנהגה זו אצל הרבי "מעשים שבכל יום".

24) התוועדויות תשמ"ט ח"ג עמ' 224.

25) התוועדויות תשמ"ט ח"א עמ' 309.

26) "ולהעיר, ש"גורל" בכלל הוא מפי שמים".

27) שם עמ' 231.