זמן הקץ, כלומר, זמן הגאולה, הוא מהדברים המכוסים והנסתרים. יעקב אבינו ביקש לגלות את הקץ, ונסתלקה ממנו השכינה1. הגמרא2 גם אומרת: "תיפח עצמן של מחשבי קיצין", וכך פסק הרמב"ם להלכה3: "לא יחשב הקיצין".
אחד ההסברים להעלמת הקץ הוא, שאילו היה הקץ נאמר בפירוש, לא היה אפשר לזרז את הגאולה; והרי יסוד גדול הוא האמונה: "זכו - אחישנה, לא זכו - בעיתה", כלומר, שאם נזכה, נוכל להביא את הגאולה קודם הזמן שנקבע לה. אבל אילו הקץ היה נאמר בפירוש, הייתה הגאולה חייבת לבוא רק אז ולא קודם לכן. לכן אין רשות לגלות את הקץ, ומכיוון שהוא לא נתגלה בעולם-הזה, אין הוא מכריח את המציאות, וכך הדבר נתון בידינו4.
נוסף על כך, אילו זמן הקץ היה ידוע מראש - לא הייתה יכולה להיות ציפייה אמיתית לגאולה, וגם לא התעוררות של הכנה לקראת בואו של המשיח, שכן היינו יודעים מראש מתי הוא יבוא, ועד אותו זמן לא היה מקום לציפייה ולהכנה. לכן לא נתגלה הקץ, כדי שבכל יום ובכל רגע נחיה עם הציפייה לגאולה ונתייחס אליה לא כאל דבר עתידי, אלא כאל מציאות שיכולה לבוא בכל רגע ורגע5.
תלוי בנסיבות
על-פי הדברים האלה, נראה שהתורה שוללת חישובי קיצים. אולם בפועל אנו מוצאים שפע רב של קיצים בתורה. באותה סוגיה בגמרא שבה נאמר "תיפח עצמן של מחשבי קיצין", מובאים קיצים שונים. כך גם הובאו קיצים שונים בספריהם של גדולי ישראל בכל הדורות6. יתרה מזו: הרמב"ם עצמו, שפסק: "לא יחשב הקיצין", עורך חשבון של קץ7!
את ההסבר לכך יש למצוא בנימוק שנותנת הגמרא: "שהיו אומרים, כיוון שהגיעה עת הקץ ולא בא, שוב אינו בא". מכאן נראה, שנושא חישובי הקיצים אינו חד-משמעי, אלא תלוי בנסיבות: כשיש חשש שקץ שלא יתגשם יערער את האמונה - הדבר אסור; ואולם כשעם-ישראל נמצא בשפל ואנשים נתפסים לאמונות-הבל - יש מקום לאמירת קץ, כדי לעורר בעם תקווה לגאולה ולטעת תחושה שהגאולה קרובה. זה מסביר מדוע ב'איגרת תימן', שנכתבה על רקע התעוררות משיחית שקרית, כותב הרמב"ם קץ לתקופה סמוכה (וכך הוא עצמו מנמק את הקיצים שנתנו גדולי ישראל).
האיסור התבטל
הרמב"ן8 מביא כמה טעמים לכך שהוא מגלה קץ. תחילה הוא אומר, שהאיסור הוטל רק על הדורות הראשונים, שהיו רחוקים מן הגאולה9, ולו היו מגלים אז את הקץ, היה הדבר גורם חלישות ורפיון בעם-ישראל. אולם מאחר "שאנחנו קרובים מהם לקץ... אולי בטלה הגזירה שנגזרה עליו להעלים אותו, כי בטל טעם הסיבה שעליו". עוד הוא אומר, שגילוי הקץ נאסר כאשר הדבר עלול להכשיל את הרבים, ואילו הקץ שהוא מגלה יש בו כדי לחזק ולהביא "תוספת טובה ונחמה". לבסוף הוא מציין, כי האיסור הוא רק כאשר אומרים קץ בצורה ברורה ומוחלטת, שזה דבר שרק נביאים רשאים לאומרו, אבל הקץ שהוא כותב, נאמר באופן של "דברי שמא ואפשר" ולא כדבר ודאי ומוחלט.
האברבנאל01 סבור, שחז"ל גינו את מי שמחשב את הקץ על-פי הכוכבים והמזלות, "אבל לא גינו חכמים בדבריהם מי שיחקור ויבין את הקץ מתוך דברי הנביאים ומדברים ברוח-הקודש, כי כה היה משפטם כל הימים לתת אותות ומופתים לדור שבן-דוד בא בו". לעצם העניין הוא טוען, שהשאיפה לדעת את הקץ, לא זו בלבד שאין בה דבר שלילי, אלא היא מוכיחה על תשוקה אמיתית ונכונה לביאת המשיח, ולכן אנו מוצאים בגמרא שכאשר אליהו הנביא התגלה למי מחכמינו, היו שואלים אותו מתי יבוא המשיח. עוד הוא אומר, כי הקץ נסתם מהדורות הראשונים, אבל כאשר מתקרבים לזמן הגאולה - "יפתח ה' את אוצרו הטוב, והעם ההולכים בחושך... יראו מה שלא ראו הראשונים". בדבריו אלה הוא מסתמך על דברי רבי שמעון בר-יוחאי11, שקרוב לימות המשיח, יתגלו הסודות הכמוסים וקץ הגאולה אפילו לילדים.
נוסף על כך יש להבחין בין קיצים שנאמרים על-ידי גדולי ישראל לבין סתם חישובי קיצים של הדיוטות. על האחרונים הדבר אסור, ואולם צדיקים גדולים, שיודעים להעריך נכון את השפעתה של אמירת קץ, ויש להם בכך גם כוונות נסתרות (כמו להפליא בשבחם של ישראל ובשלמות עבודתם, שמשום כך הם כבר ראויים לגאולה; או כרמז לקב"ה שיביא כבר את המשיח, בבחינת "אבא, כך כתוב בתורה") - להם מותר הדבר12.
יש גם להבחין בין חישובי קיצים, על-פי סברות אישיות, לבין אמירת קיצים שבאו בקבלה ובמסורת ממקורות נאמנים13. בחישובים אישיים אין שום ביטחון שהמסקנות יהיו אמיתיות, ואולם קיצים שבאו בקבלה הם אמיתיים ויש בהם ממש14.
חשוב לציין כאן, כי כל הדיון מתייחס לגילוי 'קץ', כלומר, תאריך מוגדר לבוא המשיח. אבל עצם הקביעה שתקופה מסויימת היא תקופת הגאולה, שבה יש להתאמץ במיוחד בענייני תורה ומצוות כדי להתכונן לקראת הגאולה - על כך אין שום שאלה ושום חשש. הלוא לשם כך נתנו לנו חז"ל את סימניה של תקופת 'עקבתא דמשיחא', כדי שאכן נדע שזוהי התקופה שלפני הגאולה ונוכל להתכונן לקראתה כראוי15.
בעולמות עליונים
אחת השאלות על הקיצים שמופיעים בתורה היא - מדוע לא התגשמו? על כך יש כמה הסברים: אותם קיצים גילו, שאותו תאריך היה שעת-רצון16, והגאולה הייתה יכולה לבוא אז, אלא שבעוונותינו הוחמצה השעה. כל קץ שנאמר על-ידי גדולי ישראל האמיתיים אכן היה זמן ראוי לגאולה, ואם עם-ישראל היה נמצא ראוי לכך - היינו נגאלים, אלא שעד כה היה תמיד דבר-מה שמנע זאת. בזוהר חדש17 נאמר, שלכל דור יש קץ מיוחד משלו, התלוי בזכויות הדור, אלא שאפשר להחמיצו.
עם זאת, אל לנו לחשוב שאותם מועדי קץ חלפו להם סתם כך. בכל קץ כזה אכן אירעו דברים שמהווים התקדמות של שלב נוסף בדרך לגאולה. אמנם הגאולה השלמה לא באה במועדים אלה, אבל התחוללו בהם אירועים שמהווים אבני-דרך במסלול הגאולה (כמו שלבים שונים בגילוי הקבלה והחסידות, שחלו בדיוק בשנים של קץ. וכפי שמסופר18, שלאחר שחלפה שנת תר"ג, שעליה היה קץ, שאלו את ה'צמח-צדק', מדוע לא באה הגאולה, והוא השיב, שבאותה שנה נדפס ספר 'ליקוטי-תורה' של רבנו הזקן, וזהו גילוי מאור הגאולה).
האדמו"ר מקמארנה מביא בספרו19 הסבר מעניין: הקיצים שאמרו גדולי ישראל, אכן היו שעת קץ וגאולה מבחינת עבודתו של אותו צדיק. לכל צדיק יש תפקיד מסויים בבירור העולם. כאשר צדיק ראה שבזמן מסויים יסיים את עבודתו, ציין תאריך זה כעת קץ, מתוך כוונה ששלמות הזיכוך של עבודתו האישית תציין קץ כללי וגאולה כללית. אמנם לא זכינו שתהיה אז הגאולה הכללית, אבל מבחינת צדיק זה והקשורים אליו - אכן היה זה קץ אמיתי.
אדמו"ר הזקן, בעל התניא, מסביר, שהצדיקים רואים את הדברים כפי שהם בעולמות העליונים, ושם אכן האירו גילויים של הגאולה בזמני הקץ. אבל בדרך לעולם-הזה התחתון יכולים לחול מניעות ועיכובים, וכך קורה שהגאולה אינה יורדת למטה. לעומת זאת, קץ שיבוא "לפיו של נביא - בוודאי יקויים בלי שום שינוי20".
(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)
______________
1) פסחים נו,א. ראה ביאור העניין - למה ביקש לגלות את הקץ ולמה נמנע ממנו הדבר - בליקוטי-שיחות כרך כ, עמ' 228.
2) סנהדרין צז,ב. ובמסכת דרך-ארץ רבה פרק יא נאמר: "הנותן את הקץ - אין לו חלק לעולם-הבא".
3) הלכות מלכים פי"ב ה"א.
4) קונטרס 'פירוש המלות' לאדמו"ר האמצעי פרק כז, עמ' טו.
5) ספר השיחות תש"נ, כרך ב, עמ' 398. שם מבואר גם בעומק יותר, שעל-ידי אי-גילוי הקץ, נוצר חיבור של הגלות עם הגאולה, בכך שעוד בזמן הגלות חיים עם הגאולה ועומדים מוכנים לגאולה.
6) למשל: רבי סעדיה גאון, בספרו אמונות ודעות, מאמר שמיני. הרמב"ן, בספר הגאולה, השער הרביעי; וכן בפירושו לתורה, בראשית ב,ג. רבי יצחק אברבנאל, בספרו מעייני הישועה, מעיין יב, שער שני, התמר הז'. רבנו בחיי בפירושו על התורה בראשית ב,ג. כך גם רבנו הזקן, בעל התניא, מביא חשבון של קץ - מאמרי אדמו"ר הזקן פרשיות, עמ' תיט ואילך, וכן שם בעמ' תכג. שורה של קיצים נוספים נסמנו בהערות הרב מרגליות לשו"ת מן השמים, לסימן עב.
7) ב'איגרת תימן', והוא מכנה את הקץ הזה "יותר אמיתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ", ואומר שקיבלו מאביו "שקיבלו מאביו ומאבי-אביו".
8) ספר הגאולה, שם.
9) וכן רבי מאיר-ליבוש מלבי"ם (מחבר פירוש מלבי"ם על התנ"ך), ששאלוהו כיצד הוא מתיר לעצמו לעסוק בחישובי הקץ, הדפיס קול-קורא ובו הביא משל מילד שאביו לקחו עמו במסעו לעיר הירידים לייפציג. הייתה זו נסיעה קשה וארוכה. כשאך יצאו מעיר מגוריהם, והילד התחיל לסבול את טלטולי העגלה, שאל את אביו מתי כבר יגיעו ללייפציג. האב גער בו: 'מה אתה שואל שאלה של שטות'. בוקר אחד, אחרי נסיעה ממושכת, פנה האב אל העגלון ושאלו אם הם כבר קרובים ללייפציג. התפלא הילד ושאל את אביו: 'הרי אמרת שזו שאלה של שטות?!'. צחק האב: 'כשאך יצאנו לדרך ושאלת מתי כבר נגיע, הייתה זו שאלה של שטות, אך עתה, כשאנו כבר קרובים ללייפציג, הרי השאלה במקומה עומדת'. כך סיים המלבי"ם: "ודאי בתחילת הגלות אסרו חז"ל לחשב קיצים... אבל כעת, שאנו עומדים כבר תחת 'לייפציג', שפיר מותר וראוי לשאול שאלות כאלה" (הובא ב'אם הבנים שמחה', פרק ב, סימן כא).
10) מעייני הישועה, מעיין א, תמר ב.
11) זוהר בראשית קיח,א: "אמר לון רבי שמעון: לית רעותה דקוב"ה בדא דיתגלי כל-כך לעלמא. וכד יהא קריב ליומא דמשיחא, אפילו רביי דעלמא, זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא, ולמנדע ביה קיצין וחושבנין, ובההוא זמנא אתגליה לכולא" (תרגום: אין רצונו של הקב"ה בכך שיתגלה - זמן הקץ - כל-כך לעולם. וכאשר יתקרבו ימות המשיח, אפילו תינוקות ישיגו סודות החכמה ויידעו קיצים וחשבונות, ובאותו זמן יתגלה לכול).
12) ראה ליקוטי-שיחות כרך כט, עמ' 15 ואילך.
13) וכדאי להעתיק כאן קטע מאיגרת של כ"ק אדמו"ר שליט"א (נדפסה בליקוטי-שיחות כרך כג, עמ' 396): "במענה למכתבו מכ"ב שבט, בו כותב מה ששמע ומסתמכים בפסוקים ורמזים כו'. הנה בכלל - אין להיכנס בחשבונות האמורים, שעניין בזה רק לאלו שיש בידם איזה מסורה וכיו"ב. מה שאין כן בלאו הכי - הרי כל אחד ואחד מאמין בביאת משיח וכו' ואחכה לו בכל יום שיבוא. אלא שביחד עם זה - על כל אחד לעשות כל התלוי בו למהר ולהחיש ביאת משיח-צדקנו".
14) גם ב'איגרת תימן' עושה הרמב"ם הבחנה בין שני סוגים אלה של קיצים. וראה ליקוטי-שיחות כרך כ, עמ' 234, ובהערה 51.
15) גם ה'חפץ-חיים' (רבי ישראל-מאיר מראדין זצ"ל) כתב בספריו ובאיגרותיו דברים ברוח זו. למשל, בספרו 'שם-עולם', שער ההתחזקות, פרק יב: "אנו רואין בזמננו שנתקיימו כל הסימנים שהובאו בפרק חלק לעניין הגאולה... אם-כן, בוודאי יש להתחזק בביטחון ולצפות לישועה בזמן קרוב. והגם שאין אנו יכולין לצמצם ולידע הזמן בדיוק... אבל מגודל המצוקות אנו יכולין לידע ולהתבונן שלא יימשך הרבה".
וכן כתב ב'חומת הדת' פרק יג: "נוכל לומר בפשטות כי כבר הגיע זמן אחרית הימים. ואם-כן, עתה בוודאי החיוב עלינו להתעורר לתשובה ואז יקרב הגאולה". ובהערה שם כתב: "ואל יטעה הקורא בדברינו שהגיע זמן אחרית הימים, שאנו מחליטין שעת זו היא זמן הקץ בצמצום... אבל על כלל הזמן אנו אומרין שהעת הזאת בוודאי חבלי משיח... ועד כמה יימשך לא נוכל לדעת... אפשר שתהיה הגאולה בתחילת הזמן או באמצעו או בסופו ח"ו".
16) וראה בספר 'קץ הפלאות' לרבי חיים-ישעיה הכהן, פרק ב, שם הוא מבאר באריכות את כל הנושא של השנים שנחשבות כשנות 'פקידה'.
17) תיקונים צה,ב.
18) ספר השיחות 'תורת שלום' עמ' 237.
19) 'היכל הברכה' פ' בראשית עמ' לז.
20) מאמרי אדמו"ר מזקן הקצרים, עמ' שנה-ו. הובא ב'מגדל-עז' בעריכת ר"י מונדשיין עמ' תקח-ט, וראה שם בכל הפרק. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
