מאמרים נוספים בנושא
	להבין את התקופה
	מה יקרה בתקופת הגאולה?
	היהודים כנושאי האור
	העולם כבר בשל לגאולה
	עשו כל אשר ביכולתכם
	מתי מתחילה הגאולה?
	מה יקרה לגויים בימות המשיח?
	הכול ייגאלו
	מה ישתנה?
	שפע גשמי
	וגר זאב עם כבש
	כך יועבר הרע
	לא עוד מוות
	יום-הדין הגדול
	תורתו של משיח

בנבואת ישעיהו, המתארת את דמות העולם בימות המשיח, נכלל גם תיאור השלום שישרור בתוך ממלכת החי: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ¹". דבר זה מעורר, כמובן, שאלה בסיסית: הזאב והנמר טורפים לא סתם מתוך אכזריות, אלא זהו צורך קיומי עבורם. הם ניזונים מן החי, ואין לפניהם דרך להשיג את מזונם אלא על-ידי טרף. ממה יתקיימו אפוא בימות המשיח?

התשובה לשאלה זו ניתנת מיד בפסוק הבא, שם אומר הנביא: "ואריה כבקר יאכל תבן". כי אכן, האריה, כמו הזאב והנמר והדוב, יאכלו בימות המשיח - תבן, ממש כמו כבש ופרה. מכאן, שהשינוי שיתחולל אז לא יהיה התנהגותי בלבד, אלא ישתנה טבען הגשמי של חיות-הטרף - קיבתן תתחיל לעכל תבן ועשב. העולם ישתנה אפוא תכלית שינוי, עד שחיות-טרף יוכלו להסתפק בעשב השדה.

עולם כמנהגו נוהג

לעומת זאת, מופיעה בגמרא² דעה של שמואל: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד". כלומר, כל ההבדל בין ימינו אלה לימות המשיח מתבטא בכך, שעכשיו אנו משועבדים למלכויות אחרות, ואילו בימות המשיח לא יהיה עם-ישראל נתון למרותם של אחרים, אלא יחיה בשלום ובחירות מוחלטת.

ברוח זו מתאר גם הרמב"ם³ את ימות המשיח: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם שינוי במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג".

לפנינו אפוא שני תיאורים מנוגדים של ימות המשיח - מצד אחד, דמות של עולם מופלא, שונה לגמרי מזה המוכר לנו, עולם של שלום כללי שמגיע אפילו אל החיות, ומצד שני - עולם רגיל, כפי שמוכר לנו כיום, בהבדל אחד - שייפסק אז שעבוד המלכויות.

יחדלו לטרוף

כאשר הרמב"ם דן בנבואות על "וגר זאב עם כבש" וכדומה, הוא קובע, כי אינן כפשוטן אלא נאמרו בלשון של "משל וחידה". כוונתן לרמוז, לדעתו, שעם-ישראל, שנמשל לכבש, יחיה בשלום עם רשעי הגויים, המשולים לזאב. ומסיים הרמב"ם: "וכל כיוצא באלו הדברים בעניין המשיח, הם משלים, ובימות המלך המשיח ייוודע לכול לאי-זה דבר היה משל, ומה עניין רמזו בהם".

באיגרת 'תחיית-המתים' שלו⁴ מסביר הרמב"ם, שהוא בוחר לפרש את הנבואה הזאת כמשל, כדי להימנע ככל האפשר מהיזקקות לניסים ולשידוד הטבע. הוא אף שואל באירוניה, אם האריה טורף בימינו משום שהוא מורד בה', ואילו בימות המשיח "ישוב ויידע מבוראו מה שצריך, ויידע שאין ראוי להזיק - וישוב לאכול תבן?".

אף-על-פי-כן, גם הרמב"ם עצמו אינו אומר את דבריו באופן מוחלט, כפי שהוא ממהר להסתייג - "הייעודים... אשר נאמר כי הם משל - אין דברנו זה החלטי⁵, שהרי לא באתנו מהשם נבואה שהודיעתנו שהוא משל, ולא מצאנו קבלה לחכמים מהנביאים שיבארו בה... שהם משל".

מול דעה זו, אנו מוצאים במקומות רבים בגמרא מאמרים, שמהם משתמע כי בימות המשיח ישתנו סדרי העולם. למשל, נאמר⁶: "עתידין כל אילני-סרק שבארץ-ישראל שייטענו פירות". גם הראב"ד משיג על דברי הרמב"ם וכותב: "והלוא בתורה (נאמר) 'והשבתי חיה רעה מן הארץ'" - שזהו שינוי מנהגו של עולם.

הרמב"ן⁷ מפרש את הנבואות הללו כפשוטן ומביא ראיות רבות לכך. לדעתו, גם אין זה חידוש מהותי בבריאה, שכן מלכתחילה נברא העולם באופן שבעלי-החיים לא פגעו זה בזה. במקום אחר⁸ הוא מאריך בכך יותר: "כאשר היה העולם מתחילתו, קודם חטאו של אדם... לא היה הטרף בחיות הרעות. רק מפני חטאו של אדם, כי נגזר עליו להיות טרף לשיניהם, והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו".

הרד"ק מוכיח⁹, שגם על-פי ההיגיון לא ייתכן שבתחילת הבריאה טרפו החיות זו את זו, שכן בעלי-החיים נבראו זכר ונקבה בלבד, ואם היה נטרף מי מהם, הייתה באה כליה על כל המין. מכאן, ש"בוודאי אכלו עשב השדה".

חזרה לימי בראשית

מפרשי הרמב"ם מנסים לתווך בין שתי הדעות. הרדב"ז, למשל, מבחין בין ארץ-ישראל לשאר העולם: "מה שראוי להאמין בזה, שהדברים הם גם כפשוטם בארץ-ישראל... אבל בשאר ארצות עולם כמנהגו נוהג והכתובים הם משל".

רבי יצחק אברבנאל¹⁰ מביא תחילה את הדעה האומרת שנבואה זו היא משל לשלום שישרור אז בין האומות, אך בהמשך לכך הוא מביא שיטה¹¹, שלפיה כוונת המאמר "עולם כמנהגו נוהג" היא, שלא יתחדשו דברים על-טבעיים שמחוץ למסגרת העולם הטבעי, אולם חזרתו של העולם למצבו הבראשיתי הנעלה, כפי שהיה בעת הבריאה, בטרם ירד ממדרגתו על-ידי חטא עץ-הדעת - עדיין זה יכול להיחשב כ"עולם כמנהגו נוהג"¹².

בעל 'עבודת הקודש'¹³ מאריך ומבאר, שקודם חטא עץ-הדעת היה זה עולם נעלה, לא רק מבחינה רוחנית, אלא גם מבחינה גשמית. חז"ל מתארים את מצבו המופלא של העולם באותה עת (הארץ הייתה נזרעת ומוציאה תבואה בו-ביום; העץ היה ניטע ומניב פרי באותו יום, וכו'), אלא שהעולם ירד בעטיו של החטא ואיבד את המעלות הנפלאות הללו. על-כן מובן, שכשיגיעו ימות המשיח ותתמלא הארץ דעה את ה', יחזור העולם למצבו הראשוני - כפי שנברא מתחילתו.

גילוי האמת האלוקית ישפיע גם על המציאות הגשמית של העולם-הזה, שהיא תתעלה למדרגתה הראשונית. ממילא הפירות והירקות יהיו טובים לאין-ערוך (שכן אפילו אילנות-סרק ייתנו פרי), עד שהתבן ועשב השדה יוכלו להזין את הזאב והאריה. במצב כזה כבר לא יהיה להם צורך לטרוף¹⁴, ויתקיימו כפשוטם דברי הנביא¹⁵: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

ניסים בתחילת הגאולה

אך לכאורה התמיהה הגדולה ביותר על דברי הרמב"ם היא בנושא תחיית המתים. הלוא הרמב"ם קובע את תחיית המתים לאחד מי"ג העיקרים, ואין ספק שתחיית המתים היא ביטול ברור של מנהגו של עולם וחידוש במעשה בראשית. איך יכול אפוא הרמב"ם לומר, שבימות המשיח לא ייבטל דבר ממנהגו של עולם?!

יש לומר¹⁶, שהרמב"ם מפריד בין ההיבט של ימות המשיח הקשור בגדריו ההלכתיים של המשיח, לבין דברים שיקרו בתקופה מאוחרת יותר בימות המשיח עצמם. גדרו ההלכתי של המשיח הוא - שלמות בחיי התורה והמצוות. לשם כך אין צורך בשינוי מנהגו של עולם, אלא בביטול שעבוד המלכויות בלבד. כדי שתושג שלמות בקיום התורה ומצוותיה, צריך רק שאומות-העולם לא יפריעו לעם-ישראל, שייבנה בית-המקדש ושכל היהודים יתקבצו לארץ-ישראל, ויוכלו לקיים את התורה בשלמותה. מבחינה זו, אכן אין הכרח בניסים ובנפלאות ואף לא בחזרה לימי בראשית, אלא בעולם כמנהגו שיתנהל כעולם מתוקן. זהו בעצם עניינו של המשיח, וכך מגדיר הרמב"ם את מהותם של ימות המשיח הקשורים בתפקידו זה של המשיח.

אולם אחרי-כן, לאחר התקופה הקשורה בביאת המשיח ובשלמות התורה שתושג על-ידו, תיפתח תקופה שנייה¹⁷, שבה אכן יתקיימו דברי הנביאים כפשוטם - העולם יחזור למצבו הבראשיתי הנעלה, ואף יהיו חידושים במעשה בראשית ויחיו המתים. אולם אין זו תקופה הקשורה בביאת המשיח, אלא מהות נפרדת העומדת בפני עצמה.

כל זה - מבחינת הגדרים ההלכתיים ההכרחיים. אבל הרי אנו יודעים, שכל סדר התקופות ומהלך האירועים שיתרחשו בהן תלויים בשאלה, אם הגאולה תבוא באופן של "זכו" או של "לא זכו". לכן כותב הרמב"ם, כי מה שכתב ש"וגר זאב עם כבש" הוא משל בלבד - "אין דברנו זה החלטי", שכן אם יהיה "זכו", יראה הקב"ה מיד בתחילת הגאולה ניסים ונפלאות ולא תהיה הפרדה בין שתי התקופות.

(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)

____________

1)     ישעיה יא,ו.

2)     ברכות לד,ב; ועוד.

3)     הלכות מלכים פרק יב, הלכה א.

4)     פרק ו.

5)     כך על-פי תרגומו של הר"י קפאח. ובתרגום אבן-תיבון: "אין דברנו זה גזירה".

6)     בסוף כתובות.

7)     דרשת 'תורת ה' תמימה', כתבי רמב"ן כרך א, עמ' קנד-ה.

8)     בפירושו לתורה, ויקרא כו,ו.

9)     בפירושו לישעיה יא,ו.

10)   משמיע ישועה, המבשר השלישי, נבואה ב.

11)   שיטה זו מוסברת באריכות בספר עבודת-הקודש חלק ב, פרק לח.

12)   ואברבנאל שואל על הרמב"ם: "למה יקשה על הרב המורה לפרש הייעוד הזה כפשוטו?".

13)   שם.

14)   וראה באברבנאל שם, שתכונת הטרף היא תכונה שלילית, המטביעה בבעל-החיים תכונות אכזריות, ולכן "ייעד הנביא כאן, שכדי שהבעלי-חיים לא ירעו ולא ישחיתו, יעשה השם שהאריה כבקר יאכל תבן, כי בהיותו ניזון מהתבן ולא מבשר בעלי-חיים, לא יהיה בו אכזריות".

15)   ישעיה יא,ט.

16)   ליקוטי-שיחות כרך כז, עמ' 191.

17)   ראה להלן בסעיף "שתי תקופות".