מאמרים נוספים בנושא
	להבין את התקופה
	מה יקרה בתקופת הגאולה?
	היהודים כנושאי האור
	העולם כבר בשל לגאולה
	עשו כל אשר ביכולתכם
	מתי מתחילה הגאולה?
	מה יקרה לגויים בימות המשיח?
	הכול ייגאלו
	מה ישתנה?
	שפע גשמי
	וגר זאב עם כבש
	כך יועבר הרע
	לא עוד מוות
	יום-הדין הגדול
	תורתו של משיח

בין הנבואות שמתארות את ימות המשיח כלולה הנבואה על ביטול המוות לעתיד-לבוא - "בילע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים¹". במדרש² נאמר: "בעולם-הזה, על-ידי יצר-הרע השנים מתקצרות, אבל לעתיד-לבוא - בילע המוות לנצח".

חז"ל³ נחלקו בשאלה אם הפסקת המוות תחול רק על יהודים או גם על הגויים: "אמר ר' חנינה, אין מיתה לעתיד-לבוא אלא באומות-העולם בלבד. ר' יהושע בן-לוי אמר, לא בישראל ולא באומות-העולם".

משמעות הדברים היא, שבני-האדם לא ימותו עוד אלא יחיו לנצח. אדרבה, אפילו אלו שמתו קודם-לכן עתידים לקום לתחייה, בתחיית המתים, וודאי שאחר-כך לא יהיה עוד מוות. כך מפרש רש"י את הפסוק "בילע המוות לנצח": "יכסנו ויעלימנו עולמית". ובגמרא⁴ מוסיף רש"י ומדגיש: "לעתיד-לבוא, מאחר שחיין, שוב אינן מתין".

המשיח יחיה לנצח

אולם הרמב"ם סבור שגם בימות המשיח יהיה מוות, ושבסופו של דבר ימותו גם אלה שיקומו בתחיית המתים. המוות, לדעתו, הוא הכרח קיומי: "דע, כי האדם יש לו למות בהכרח וייפרד וישוב למה שהורכב ממנו⁵". אמנם הוא מסכים שבימות המשיח "יארכו חיי האדם", אבל בסופו של דבר ימותו. אפילו המשיח עצמו ימות, כדבריו: "והמשיח ימות, וימלוך בנו תחתיו ובן-בנו".

לשיטתו של הרמב"ם, התכלית האמיתית והסופית היא - עולם הנשמות הרוחני. זהו, לדעתו, 'העולם הבא' שעליו מדברים חז"ל. לכן, תחיית המתים היא מצב זמני, שמטרתו לתת שכר גם לגוף הגשמי, אבל לאחר תקופת השכר הזאת יחזרו בני-האדם וימותו, ויגיעו לשלמותם רק בעולם הרוחני המופשט מגשם וחומר⁶.

דעה זו של הרמב"ם נדחתה בתקיפות רבה על-ידי רוב-רובם של חכמי ישראל⁷. הרמב"ן⁸ כותב בתרעומת: "יגזור הרב ז"ל מיתה על המשיח ועל דורו!"⁹. הוא מצטט את הפסוק "בילע המוות לנצח", ומביא את דברי הגמרא¹⁰: "צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן, אינן חוזרין לעפרן". הרמב"ן קובע, כי התכלית היא עולם התחייה, שבו יחיו כולם לנצח.

בוויכוח עם הנוצרים דחה הרמב"ן את טענתם שה'משיח' כבר בא ומת, בנימוק שהמשיח אינו יכול למות. הוא מסביר שם¹¹, שכל עניין המוות נתחדש בעטיו של חטא עץ-הדעת, ו"כולם מודים שחטאו ועונשו של אדם הראשון יתבטל לימות המשיח. אם-כן, אחר שיבוא המשיח יהיה (המוות) בטל מכולנו, אבל במשיח עצמו בטל הוא לגמרי". לראיה מביא הרמב"ן את הפסוק¹² שמתייחס למשיח: "חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים עולם ועד"¹³.

הכרעת הקבלה והחסידות

הקבלה והחסידות מכריעות כדעת הרמב"ן¹⁴, שהמוות ייעלם מן העולם לעתיד-לבוא¹⁵, ושעולם התחייה הוא המצב האחרון והשלם ביותר של הבריאה. תורת החסידות גם מסבירה בהרחבה מדוע שיאה של ההתגלות האלוקית יהיה דווקא כאן בעולם-הזה הגשמי, ולא בגן-עדן ובעולמות העליונים.

עם זאת, אין הכרח שהעברת המוות תהיה מיד בתחילת ימות המשיח. ייתכן שזה יקרה רק בתקופה השנייה, שבה יועבר הרע מן העולם, וממילא תיעלם גם התוצאה של הרע - המוות. אשר לתקופה הראשונה - הדבר תלוי באופן הגאולה, אם תהיה באופן של "זכו", שאז כבר עם בואו של משיח-צדקנו יתחילו להתגשם כל הייעודים העתידיים.

(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)

____________

1)     ישעיה כה,ח.

2)     תנחומא סוף פרשת יתרו.

3)     בראשית-רבה כו,ב; ילקוט-שמעוני ישעיה רמז תכח. הבחנה זו, בין ישראל לאומות-העולם, מופיעה גם בגמרא, בדברי עולא, סנהדרין צא,ב. גם בתנא דבי אליהו, פרק ה,א, משמע כך: "כשיגיע ימות בן-דוד ויתבטל מלאך המוות בעולם הזה מן ישראל, יהיו כל הגויים אומרים: אשרי העם שככה לו".

4)     סנהדרין שם.

5)     פירוש המשניות סנהדרין פרק י.

6)     וראה באיגרת 'תחיית המתים' שלו, שם הוא מאריך יותר בשיטתו זו.

7)     הראב"ד, הרמב"ן, המחזיקים בתורת הקבלה, ועוד.  הראב"ד בהשגתו להלכות תשובה פרק ח, הלכה ב, כותב: "דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד", ובהמשך הוא מביא ראיות מדברי חז"ל שעולם-הבא הוא עולם התחייה.

8)     שער הגמול בסופו.

9)     ראה גם 'עבודת הקודש', למקובל רבי מאיר בן-גבאי, חלק ב, תחילת פרק מב: "הרמב"ם ז"ל שפט משפט מוות על בני תחיית המתים ועל המשיח ודורו".

10)   סנהדרין צב,א.

11)   ויכוח הרמב"ן סי' לט.

12)   תהילים כא,ה.

13)   גם בביאור הרמב"ן לפרשת "הנה ישכיל עבדי", הוא אומר על המשיח: "ויאריך ימים לעדי עולם".

14)   ספר המאמרים תקע עמ': "והעיקר הוא כדעה הב'". וכן בדרך-מצוותיך מצוות ציצית: "וכן הוא האמת על-פי הקבלה".

15)   כ"ק אדמו"ר שליט"א (קונטרס עניינה של תורת החסידות, ס"ה) קושר את החיים הנצחיים לעתיד-לבוא עם גילוי ה'יחידה', עצם החיות, על-ידי משיח-צדקנו: "עכשיו, שנמשך בעולם רק בחינת התפשטות החיות, ישנו עניין המיתה. כי בבחינת ההתפשטות שייך עניין השינוי, ועד - הפסק וכיליון. מה שאין כן לעתיד, שיומשך עצם החיות, הרי כל עצמי בלתי-משתנה".

וכן בשיחת שבת פרשת תזריע-מצורע תנש"א (סעיף ח) מדובר על ה"חיים נצחיים דלעתיד-לבוא, חיי הגוף דווקא", ושדורנו זה יעבור לחיים הנצחיים הללו "ללא הפסק בינתיים".