ליקוי המאורות – תופעה קבועה או עונש?

רז"ל אמרו (סוכה כט, א) "בשביל ארבעה דברים חמה לוקה... מאורות לוקין כו'". וקשה: היות שליקוי המאורות הוא חוק בטבע, שבא בזמנים קבועים מחושבים מראש, איך אפשר לייחס אותו למעשה בני אדם?

ברור שחז"ל ידעו את חישובם של זמני ליקויי המאורות, שהרי היתה להם ידיעה ברורה בעניני מדע וחשבונות התכונה, ועל ידם הגיעה חכמה זו לחכמי האומות (ראה רמב"ם הלכות קידוש החודש ספי"ז). אפילו אם נסרב לקבל הנחה זו - הרי בתקופת התנאים והאמוראים היו חישובים אלו מפורסמים בין חכמי האומות, ולחכמים אלו היה קשר הדוק עם חכמי ישראל בעניני חכמה ומדע (ראה פסחים צד, ב).

והביאור:

ליקוי המאורות אינו תוצאה ממעשה בני אדם, אלא הוא סימן בלבד לכך שבעת הליקוי שולט מזל רע ("סימן רע לעולם" - סוכה שם), זהו זמן המסוגל לפורענות, שבו מענישים במיוחד על "ארבעה דברים". וזמנים אלו אכן נקבעו בטבע וסדר הבריאה.

(אנשים מסויימים ניצלו את ה"קושיא" האמורה כדי לנגח את דברי חז"ל ולהצדיק את פריקת עול המצוות. אך האמת היא שהם עשו זאת בגלל ה"לתיאבון" של מידותיהם, והקושיות השכליות אינן אלא אמתלא, ולכן די להם גם ב"קושיא" כזו שאין בה ממש...).

(משיחת ש"פ שלח תשל"ה - לקו"ש טו עמ' 7)

אות הקשת

"את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (נח ט, יג-טו). וידועה הקושיא בזה: הרי קשת הוא דבר טבעי (כתוצאה מהשתקפות קרני השמש דרך העננים, וכפי שרואים במוחש שכאשר לוקחים כוס מים ומעמידים אותו נגד השמש בכיוון מסויים, אזי נראים צבעי הקשת), ואם כן מהו הפירוש שהקשת היא "אות ברית"?

ויש לומר:

עצם העובדה שכאשר נפגשים קרני השמש עם העננים אזי נראית הקשת - הרי זה מפני שהקב"ה עשה כן, בגלל הצורך ב"אות ברית". וזהו גם הפירוש במאמר רז"ל (רש"י שם) שבדורו של רשב"י לא נראתה הקשת - בדור זה לא הפגיש הקב"ה את השמש עם העננים בצורה כזו שתראה הקשת, מכיון שלא היה צורך ב"אות ברית" שלא יחרב העולם, מפני זכותו של הרשב"י.

(משיחת ש"פ קרח תשמ"ה - על פי רשימת השומעים בלבד. וראה בזה לקו"ש טו עמ' 52)

גודל השמש

הרמב"ם כותב (הלכות יסודי התורה פ"ג ה"ח): "והשמש גדולה מן הארץ כמו מאה ושבעים פעמים", ואילו חכמי התכונה חקרו ומצאו שהוא 4/5 מליון פעמים ויותר.

כמו בשאר הקושיות ה"מדעיות" מסוג זה - המקשן עם הארץ גם במדע! הנאמר בתכונה 4/5 מליון ויותר הוא בנוגע לכמות ((volume, וברמב"ם המדובר על דבר הקוטר ((diametre.

והנה ערך הקוטרין הנ"ל בספרי התכונה דעתה הוא - כמו מאה ועשר (ולא מאה שבעים). אלא שמדידת קוטר השמש זו מביאה בחשבון שכבות מסוימות של השמש ולא כולן, כי השכבות החיצוניות ביותר (לפי דעת התוכנים דעתה) משתנות (בתנועת כווץ והתפשטות) מזמן לזמן במדה גדולה, לא כולן נראות לעין (כי אם רק "רואים" השפעתן) וכו' וכו', ולכן גם קשה למודדן. כן אין מביאים בחשבון את הprotuberance- (= התפרצויות), אבל (לפעמים על כל פנים) ראו ומדדו שהתפשטו הנ"ל עד כדי כך, שהיה קוטר השמש מן מאה שבעים פעמים מקוטר הארץ, ונתכווץ אחר כך וכו' ...

(ממכתב תמוז תשכ"ב - לקו"ש י עמ' 180)

סיבוב הארץ והשמש

שאלה: על פי תורה השמש סובב את כדור הארץ, ואילו חכמי התכונה קבעו שהארץ סובב את השמש.

תשובה: בעשיריות השנים האחרונות, החליטו כל אנשי המדע העוסקים בשטח זה, אשר אין כל החלטה בדבר, מי מהשמש והארץ עומד במקומו והשני מקיפו. ולא עוד, אלא שהחליטו על יסוד כמה שיקולים מדעיים, שלעולם לא יוכל המדע להביא ראיה והוכחה בזה. כל איש ביכולתו לאחוז באיזו שיטה שירצה, או שהארץ עומדת והשמש סובבת אותה, או להיפך, או ששניהם סובבים אחד את השני. וכידוע כל זה לאלו המתעסקים בהתפתחות המדעים בתקופתנו, מיוחסת על שיטת היחסיות...

ועל פי זה מובן, שכל המקראות המדברים אודות הליכת השמש מסביב לארץ כו' - יש ללמדם כפשוטו ואין על זה כל קושיא.

(ממכתב אייר תשי"ט - לקו"ש י עמ' 181)

* * *

ישנם פסוקים רבים בתנ"ך וכן הרבה מאמרי חז"ל הקובעים שהשמש סובב את הארץ. לפני המאה החמש עשרה היה דבר זה מקובל בכל העולם, עד שבמאה החמש עשרה קם קופרניקוס (שאגב היה כומר ואם כן היה מאמין) וקבע על בסיס נסיונות ומימצאים אסטרונומיים שהנחה זו בטעות יסודה; הציר המרכזי של מערכת השמש הוא השמש, וכל כוכבי הלכת, וכן כדור הארץ, סובבים אותו.

במשך המאות השבע עשרה והשמונה עשרה והתשע עשרה נכתבו ספריות גדולות של חומר אפולוגטי כדי להסביר את ה"קונפליקט" הזה בין התורה לבין המדע. ההסברים שהוצעו היו, בדרך כלל, שאין לפרש את המקראות כפשוטם.

אולם בשנת 1905 גילה המדען הנודע איינשטיין תאוריה חדשה ששמה קץ לויכוח. לפי תורת היחסות שלו (המקובלת על כל אנשי המדע) לעולם לא יוכל המדע להביא ראיה והוכחה בענין זה. התברר שה"קונפליקט" בן שלש מאות השנים בין התורה לבין המדע לא היה ולא נברא, ושוב ניתן לפרש את המקראות כפשוטם...

(מ"יחידות" עם קבוצת סטודנטים - נדפס ברעיון השבוע ד עמ' 23. תרגום מאנגלית)

* * *

אחד מהיסודות בשיטת היחסיות שנתקבל על דעת כל המדענים בעשיריות השנים האחרונות, הוא:

שבנוגע ל"סיסטמה" (= מערכת שטתית) של שני גרמים הנמצאים בתנועה יחסית אחד לשני, אי אפשר לקבוע מי הנמצא במצב של מנוחה, ומי המתנענע, ולא מפני החסרון בידיעתנו עתה, כי אם מפני "טבע" הענינים. זאת אומרת שבנוגע לשאלה האמורה וכיוצא בזה, אין למדע כל עמדה, ואדרבא – שולל הוא מענה ברור בהאמור. ועוד יותר - באם תמצאנה קושיות על סברא אחת, יש דוגמתן גם בנוגע לסברא השניה, וכמבואר בשיטת היחסיות בארוכה.

מהאמור מובן, שבאם יבוא מי שהוא ויאמר שמאיזה טעם שיהיה, בוחר לקבוע שגרם פלוני עומד והשני סובב סביבו, אי אפשר מנקודת המדע- שתמצא על זה איזה סתירה.

דרך אגב - גם לפני קום השיטה האמורה לא היתה שלילה מוחלטת של שיטת פטולמיס (שהארץ לעולם עומדת והשמש סובב סביבה), כי אם הצהרה ומסקנא שמספר הקושיות על שיטה זו גדול יותר מאשר על השיטה שעל שם קופרניק, אבל גם על שיטת קופרניק הקשו כמה "קושיות" ואי הבנות...