סיפר אדמו"ר ה'צמח צדק', האדמו"ר השלישי בשושלת חב"ד:

א) פעם התפלל המגיד לפני התיבה תפילת מוסף של יום הכיפורים, ובאמצע התפילה הפסיק והתעכב בשתיקה למשך זמן ארוך. התלמידים הבינו כי לא דבר פשוט הוא וגעה כל הציבור בבכייה. כעבור זמן מה התעורר המגיד בשמחה וסיים את תפילתו. במוצאי היום שאל אותו הצדיק רבי זאב קיצעס מה אירע בתפילת מוסף. ענה לו המגיד: ראיתי שהקטגור עדיין חזק מאוד, עד שנסתם פיו משום מעשה שהיה: אישה אחת בעירנו ילדה בן כשהייתה בגיל חמישים, והבן היה יקר מאוד בעיניה. כשהלכה לבית-הכנסת השאירה אותו אצל המטפלת, ובשעת תפילת מוסף הלכה להניק אותו ובשעה שישבה והניקה אותו והשתעשעה איתו, אמרה: ריבונו-של-עולם, במה אוכל להודות לך על הילד שנתת לי? – אאחל לך אפוא שתהיה לך נחת מבניך כשם שיש לי נחת מבני.

ב) פעם ביום הכיפורים בתפילת נעילה, לפני שסיים המגיד את ברכת 'מלך מוחל וסולח לעוונותינו', הפסיק ושתק למשך זמן. המגיד הניח את ראשו על הסטנדר ובכה מאוד, וכל המתפללים געו בבכייה. רק לאחר זמן רב מאוד 'התעורר' המגיד וסיים את הברכה בשמחה עצומה. גם הפעם שאל אותו הצדיק רבי זאב קיצעס מה קרה. ענה לו המגיד: ראיתי שהס"מ עדיין בתוקף גדול, הלכתי בהיכלות העליונים ולא מצאתי עצה נגדו. עד שנזכרתי במעשה שאירע כשהייתי בן שנתיים וחצי: אמי הלכה אתי לשוק לקנות תפוחים והחזיקה אותי על ידיה. כשלקחה את התפוחים הביתה, ביקשתי ממנה שתיתן לי תפוח אדום אחד שמצא חן בעיניי. אמרה לי אמי: כשאבוא הביתה ואשטוף את התפוחים, אתן לך אחד. אך מרוב תשוקתי לתפוח, החלטתי לברך על התפוח ואז תיאלץ לתיתו לי, שהרי לא תרצה שאכשל בברכה לבטלה... עתה, אמרתי לעצמי, אעשה כך גם הפעם, וכאשר אברך 'מלך מוחל וסולח' ייאלץ ה' למחול לנו. וכך עשיתי.

("היכל הבעש"ט", שם)