משיחת הרבי מליובאוויטש
עניינם של עשרת-ימי-תשובה, שמתחילים בשופר דראש-השנה, ומסתיימים בעבודת כהן גדול ביום-הכיפורים:
בתחילת עשרת-ימי-תשובה לוקחים שופר ותוקעים בו. השופר הוא קרן בהמה, וגם הקולות שתוקעים בו אינם תנועות מוזיקליות, אלא קולות פשוטים, תקיעה שברים ותרועה. כאשר יהודי נעמד לפני הקב"ה – אין "חכמות". הקשר שלו עם הקב"ה הוא על-ידי צעקה פשוטה הבוקעת מעומק לבבו, פנימיות הלב, שהוא בנו של הקב"ה והקב"ה הוא אביו, ומבקש, שאביו ייתן לו שנה טובה ומתוקה.
וסיום עשרת ימי תשובה הוא – עבודת כהן גדול המתבצעת בשני חלקים:
חלק מהעבודה עשה בבגדי זהב (בבגדים אלו היו עוד מינים מלבד זהב, אלא שנקראים בגדי זהב על שם הזהב שבהם), וחלק מהעבודה – בבגדי לבן, פשתן טהור, בהתאם לעבודת הכהן הגדול בחלקים השונים בבית המקדש. עבודתו ב'עזרה', ב'היכל' (או 'אוהל-מועד') היה הכהן גדול עושה בבגדי זהב, והעבודות ב'קודשי-קדשים' – היה עושה בבגדי לבן. משמעות הדבר על פי פנימיות התורה, ש בנוגע לדברים שהם מחוץ לקודשי-הקדשים, יודע הוא, שכיוון שהקב"ה נתן לו כסף ונשמה יהודית, אסור לו להתכסות בבגדי לבן, בגדים טהורים ונקיים, שכל דבר שעליהם נחשב לכתם, אבל כשמגיע לקודשי-קדשים, אזי הוא שווה עם כולם. הוא לא מתהלך בבגדי זהב אלא בבגדי לבן, בגדים לבנים טהורים, טהורים מגשמיות וחומריות. הוא יודע שבקודשי-קדשים לא נמצא שום דבר, אפילו לחם הפנים, שהוא לחם קדוש, גם לא היה בקודשי-קדשים, אלא רק הקב"ה, התורה – הארון והלוחות – והכהן גדול.
וזהו המוסר-השכל עבור כל יהודי:
התחלת החיים, התחלת העבודה והתחלת השנה, צריכה להיות בצעקה פשוטה להקב"ה – למעלה מהשכל; ואחר-כך צריך הוא בעצמו לעשות את העבודות בבית-המקדש, שהוא שלם גם עכשיו, הן בבגדי זהב והן בבגדי לבן.
וכאשר יעשה כן – אזי יהיו אצלו הגשמיות והרוחניות ביחד, כפי שהיה הסדר אצל הכהן גדול, שלא לבש תחילה בגדי זהב ואחר-כך בגדי לבן, אלא היה מחליפם; תחילה בגדי זהב, אחר-כך בגדי לבן, ואחר-כך שוב בגדי זהב ואחר-כך עוד פעם בגדי לבן, ושוב בגדי זהב, כי, אצל יהודי גשמיות ורוחניות אינם נפרדים.
כשם שהכהן גדול, לאחרי כל עבודתו בבגדי זהב ובגדי לבן, היה מתפלל תפלה קצרה, ובמילים ספורות אלה היה פועל שנה טובה עבורו, עבור שבטו, ועבור כל ישראל שבכל העולם, גם בגשמיות – כך גם כל יהודי, כאשר עובד את עבודתו בקודשי-קדשים שבנפשו פנימה, הנה במילים ספורות וברגעים ספורים ממשיך אושר על כל הימים של כל השנה.
וכשם שתפילת כהן גדול היתה בשביל כל ישראל, כך גם תפילתו של כל יהודי ביום-הכיפורים, בהיותו בבגדי לבן, בלב טהור וכוונה טובה – פועלת לא רק בשביל עצמו ועבור משפחתו, אלא גם עבור כל ישראל (כל ישראל ערבים זה בזה), להמשיך שנה טובה ומתוקה ברוחניות ובגשמיות.
(משיחת יום רביעי, פרשת האזינו, ז' בתשרי ה'תשי"ד, לעסקני ישיבות תומכי-תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק'* – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשי"ד, חלק ראשון (יו"ד) עמ' 18-15) |