משיחת הרבי מליובאוויטש
על עשרת ימי תשובה נאמר הפסוק "דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב". מפסוק זה למדו חז"ל שבעשרת ימי תשובה, התשובה היא "יפה ביותר ומתקבלת מיד". אולם עלינו לברר מהי משמעות כפל הלשון "בהימצאו" ו"בהיותו קרוב".
אפשר היה לומר שכפל הלשון נועד רק ליופי המליצה. אבל זה הסבר רק על-פי הפשט. במונחי ההלכה והדרוש (ובפרט על-פי פנימיות העניינים) יש כאן שני דברים שונים. השוני הוא הן מצד הקב"ה, שבאחד הוא "בהימצאו" ובשני "קרוב", וגם מצד האדם, שתגובתו על "בהימצאו" צריכה להיות "דרשו" והתגובה על "בהיותו קרוב" צריכה להיות "קראוהו".
גם בלי הכנות
"בהימצאו" הוא מלשון מציאה. על מציאה אמרו חז"ל שהיא באה "בהיסח-הדעת". כלומר, בלי שום השתדלות מצד האדם. אין האדם נדרש לפעול כדי למצוא מציאה, אלא הוא מוצא אותה בלי הכנה או פעולה מצידו.
זה הדבר הראשון שאומרים לאדם בעשרת ימי תשובה: לאחר שהוא עושה את חשבון- נפשו, נראה לו שאין הוא ראוי להתגלות אלוקית, והוא עלול לשקוע בייאוש. אומרים לו - עכשיו הקב"ה הוא "בהימצאו" - הוא מתגלה אליך בבחינת 'מציאה', בלי שום קשר למידת הכנותיך ופעולותיך.
קרבת ה'
אבל עדיין עלול האדם לחשוש, שמא אף-על-פי שהקב"ה נמצא עמו, התגלות זו תישאר נסתרת ומכוסה, שכן אין הוא כלי ראוי לחוש את קרבת ה'. כדי שיוכל לחוש את הקרבה האלוקית, הוא צריך לכאורה לזכך את עצמו על-ידי תורה ומעשים טובים, וכאשר לא עסק בהם כראוי בשנה שחלפה, כיצד ירגיש את קרבתו של הקב"ה?
משיבים לו: "בהיותו קרוב". בימים אלה הקב"ה לא רק מצוי אצלך ("בהימצאו"), אלא הוא גם "קרוב". מבלי להתחשב במצבך ובמעשיך, מתגלה אליך הקב"ה, עד שגם אתה יכול לחוש את קרבתו המופלאה.
להתייגע ולחפש
התגובה שצריך האדם להגיב על מצב זה היא כפולה: כלפי ה"בהימצאו" עליו להגיב ב"דרשו". כלומר, לא די להסתפק בעצם הנוכחות של הקב"ה והשגחתו על כל אחד ואחד, אלא האדם צריך לדרוש ולחפש את הקב"ה, ולהתייגע בהתקרבות אל ה'.
וכלפי ההתגלות של "בהיותו קרוב" נדרשת מהאדם תגובה של "קראוהו". עניין הקריאה הוא לגלות דבר שהיה נעלם. וכך, כשם שהקב"ה מתגלה בימים אלה אל האדם, צריך גם האדם לגלות את הקדושה שבו ואת הקרבה שקיימת מצידו אל הקב"ה, ועליו לפעול שהשכינה אכן תאיר בגלוי בכל כוחות נפשו. פעילות זו מבטיחה את החתימה וגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
(לקוטי שיחות כרך כד, עמ' 200) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
