הימים שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים נקראים בלשון חז"ל: "בין כסה לעשור. "כֶסֶה הוא כינוי לראש-השנה, עליו נאמר: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו", וזאת על שם שהלבנה מתכסית בראש-השנה, שהוא תחילת החודש, והירח אינו נראה. עשור הוא יום-הכיפורים שחל ביום העשירי לחודש תשרי. ימים אלה הם 'עשרת ימי תשובה', והם מסוגלים במיוחד לתשובה, כפי שאומר הרמב"ם בהלכות תשובה: אף-על-פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש-השנה ויום-הכיפורים, היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר (ישעיה נה): "דרשו ה' בהימצאו".
הגמרא במסכת ראש השנה מספרת (דף טז עמ' ב): אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחים בראש-השנה. אחד של צדיקים גמורים, אחד של רשעים גמורים, ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים לעולם הבא. רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה בחיי העולם הבא. בינונים תלויים ועומדים מראש-השנה ועד יום-הכיפורים; זכו ועשו תשובה – נכתבים לחיים, לא זכו – נכתבים למיתה. ועוד אומרת הגמרא (בדף יח עמ' א): "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיה נה). אלה עשרה ימים שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים.
הרבי מליובאוויטש מסביר כך את הפסוק "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב":
"בהימצאו" הוא מלשון מציאה. על מציאה אמרו חז"ל שהיא באה "בהיסח-הדעת". כלומר, בלי שום השתדלות מצד האדם. אין האדם נדרש לפעול כדי למצוא מציאה, אלא הוא מוצא אותה בלי הכנה או פעולה מצידו.
זה הדבר הראשון שאומרים לאדם בעשרת ימי תשובה: לאחר שהוא עושה את חשבון- נפשו, נראה לו שאין הוא ראוי להתגלות אלוקית, והוא עלול לשקוע בייאוש. אומרים לו - עכשיו הקב"ה הוא "בהימצאו" - הוא מתגלה אליך בבחינת 'מציאה', בלי שום קשר למידת הכנותיך ופעולותיך.
אבל עדיין עלול האדם לחשוש, שמא אף-על-פי שהקב"ה נמצא עמו, התגלות זו תישאר נסתרת ומכוסה, שכן אין הוא כלי ראוי לחוש את קרבת ה'. כדי שיוכל לחוש את הקרבה האלוקית, הוא צריך לכאורה לזכך את עצמו על-ידי תורה ומעשים טובים, וכאשר לא עסק בהם כראוי בשנה שחלפה, כיצד ירגיש את קרבתו של הקב"ה?
משיבים לו: "בהיותו קרוב". בימים אלה הקב"ה לא רק מצוי אצלך ("בהימצאו"), אלא הוא גם "קרוב". מבלי להתחשב במצבך ובמעשיך, מתגלה אליך הקב"ה, עד שגם אתה יכול לחוש את קרבתו המופלאה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
