השימוש השגרתי של המחבלים במתאבדים עורר את הרשויות לחשוב על אמצעים תקיפים יותר למיגור התופעה הזוועתית. כך נולד הרעיון להעניש את משפחתו של המתאבד ולגרשו מהארץ. כצפוי, מיד נזעקו כל שוחרי זכויות האדם והחלו לזעוק מרה על הפגיעה ב'חפים מפשע'. אלה שקולם לא נשמע, ודאי לא בעוצמה הראויה, נגד עצם התופעה המפלצתית של המתאבדים, מתייצבים בחירוף-נפש להגן על בני-משפחותיהם.
בדיון שהתפתח עלו טיעונים שונים, החל ממידת יעילותו של אמצעי-ענישה זה, דרך הערכת יכולתנו לנקוט צעדים כאלה, נוכח ההתנגדות הצפויה מהעולם, ועד עצם מוסריותו של עונש כזה. על ההיבט האחרון, המוסריות, ראוי לומר כמה דברים.
אוי לאותו מוסר
השוללים את גירוש המשפחות עומדים בדעתם גם אם יתברר שצעד זה אכן מרתיע את המתאבדים. טענתם היא, שגם כדי להציל חיים אסור לנו לנקוט אמצעים בלתי-מוסריים ולפגוע בחפים מפשע. לפנינו המחשה חיה למאמר חז"ל, כל המרחם על אכזרים, סופו שהוא מתאכזר על רחמנים.
אבוי לאותו מוסר, שבשמו מוטב שייהרגו אנשים נשים וטף, חפים מפשע, ובלבד שלא תיפגע שערה משערות ראשן של משפחות המתאבדים. איך אפשר בכלל להעמיד את הדברים זה מול זה?! איך ייתכן בכלל להסס כאשר עומדת לפנינו בחירה בין גירוש משפחות מחבלים – גירוש בלבד! – לבין מניעת שפיכות-דמים נוראה ואובדן חיים של עשרות נפשות? בשם איזה מוסר מעדיפים את רווחת משפחות המרצחים מחיי הקרבנות?
כלומר, גם אם יש בצעד זה היבט בלתי-מוסרי ופגיעה בחפים מפשע, נכון לנקטו כאשר הוא נועד להציל חיים. המוסר אינו יכול להיות עיוור, והדברים חייבים תמיד להישקל על כפות המאזניים. לפעמים יש לעשות עוול, כדי להציל מפני עוול גדול יותר ובמיוחד מפני אובדן חיים.
אך בענייננו אין כאן כלל שאלה של העדפה מוסרית או בחירה בעוול הקטן יותר. הענשתן של משפחות המתאבדים היא עצמה מוסרית מאין-כמותה. הן ראויות לעונש חמור הרבה יותר מגירוש, מפני שהן שותפות מלאות לפשע הנתעב.
לא עבריינות פלילית
חשוב להבחין הבחנה ברור בין עבריינות פלילית לבין הטרור הערבי. בעבריינות פלילית אתה מחפש את הפושע ואותו בלבד. מעשה הפשע הוא נחלתו של הפושע ואין לחברה הסובבת אותו שום מעורבות בפשיעה. לכן יש להיזהר שלא לפגוע בחפים מפשע ולוודא היטב שהענישה תכוון לעבריין בלבד. לעומת זאת, הטרור הערבי הוא מעשה ידיה של חברה שלמה. המחבלים אינם עבריינים הפועלים על דעת עצמם. הם החיילים הפועלים בשמה של כל החברה שממנה הם באים, ונהנים מתמיכתה ומגיבויה.
כאן אין חלים כללי המוסר של חברה אזרחית, אלא כללים של מלחמה. בשעת מלחמה אין שום משמעות לשאלה מי החייל שיורה עליך ומי תכנן את הפעולה. האוייב שואף לפגוע בנקודות הרגישות שלך, ואתה מנסה לפגוע בנקודות הכואבות לו. כשמדינה מותקפת מפציצה סכר או תחנת-כוח של האוייב, היא גורמת סבל לאנשים שאינם שותפים בלחימה, אבל אלה כללי-המשחק של מלחמה.
גם המתאבדים אינם צומחים בחלל ריק. די לראות את גאוות משפחותיהם ואת חגיגות השמחה שלהן, כדי להבין שהם נתפסים כגיבורי החברה וכמי שמוציאים לפועל את רצונותיה ושאיפותיה. על-כן לא צריכה להיות שום מניעה לפגוע פגיעה קשה בכל החברה הסובבת אותם, ובמיוחד במעגל המשפחה הקרובה. הם שותפים לפשע וראוי לגבות מהם מחיר כבד על הזוועות שהם מעוללים לנו.
זה המוסר האמיתי, המוסר האנושי, המוסר היהודי, שאינו מנסה להתייפייף במקום שצריך להיות תקיפים ונחושים. חבל שלא עשינו זאת מכבר. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
