מאמרים נוספים בנושא
	חד-צדדיות בנושאי דת
	מוטב להיות "משעמם" ובלבד שלא לפגוע בזולת
	לשאול את השאלות הנכונות

מוטב להיות משעמם ובלבד שלא לפגוע בזולת...

לפני כמה שנים סערה הארץ בעקבות פרסום ידיעה על השתלת ליבו של חייל יהודי שנרצח בעזה בחזהו של ערבי תושב מזרח ירושלים. פרסום זה חשף את פניהם המכוערים של כלי- התקשורת ואת חוסר רגישותם ברדיפתם אחר 'סקופים' וסנסציות, מבלי להתחשב בפגיעה שהדבר מעולל למשפחה השרויה באבלה. המקרה הזה עורר מחדש את השאלה על גבולותיו של חופש הביטוי ושל הסיסמה: 'זכות הציבור לדעת'.

בהשקפת-עולמה של החברה המודרנית, מהווים החופש והחירות ערך כמעט מוחלט. תמציתו מנוסחת במשפט: "כל עוד אינך פוגע בזולת, אתה רשאי לעשות ולדבר ולחשוב ככל העולה על רוחך". גם המגבלה של הפגיעה בזולת היא גמישה. האם היא כוללת פגיעה באמונתו של אדם ובערכים המקודשים לו? לכאורה כן, אבל במציאות...

לא ערך עליון

צריך לומר כבר בשלב זה, כי מקומו של החופש בסולם הערכים של היהדות אינו בראש הסולם. יש בהחלט ערכים שעומדים מעליו. החופש והחירות הם חשובים ובעלי- ערך - עד גבול מסויים. היהדות אינה סבורה שאדם רשאי לעשות ולדבר ולחשוב ככל העולה על רוחו. כל מערכת החוקים של התורה יכולה להיחשב כפגיעה ב'חופש' וב'חירות'.

נוסף על כך שהתורה אומרת לאדם מה לעשות ומה לא לעשות, יש בה הנחיות גם לגבי העולה במחשבתו. "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", מזהירה התורה. יהודי שומר תורה ומצוות יודע, שלא הכול מותר לקרוא ולא הכול מותר לחשוב. כאשר הדברים סותרים ערכים אחרים - החופש צריך לסגת.

ההבדל בין שתי התפיסות מתמקד, למעשה, בשאלה אחת: מהו הערך העליון? התפיסה החילונית מעמידה בראש סולם-הערכים את האדם, וממילא מתבקש להעניק לו את החופש לעשות ולדבר ולחשוב ככל אשר ירצה. היהדות מעמידה בראש הסולם את האלוקים; הוא הערך העליון; הוא בעל הסמכות; והאדם צריך למלא את הייעוד שקבע עבורו בוראו ויוצרו, אף אם הדבר מנוגד לרצונו ולנטיות-לבו.

סולם-הערכים של היהדות אינו נגזר על-ידי האדם. לא הוא הקובע את מושגי הטוב והרע. דברים שיכולים להיראות בעיניו טובים ונאים, עלולים להיות רעים ביותר בעיני ה'. אי- אפשר להעניק לו את החופש לעשות ולדבר ולחשוב ככל העולה על רוחו, כי העולה על רוחו עלול להיות רע ומושחת בעיני הבורא.

אפשר היה לדבר על חופש אילו כל בני-האדם היו בדרגת צדיקים ובעלי יצר-טוב בלבד. אולם מאחר ש"יצר לב האדם רע מנעוריו" ולא כל תשוקותיו ומאווייו הינם הטוב הצרוף - עלולים החופש והחירות לקרוא דרור ליצרים האפלים שבנפשו ולהמיט חורבן עליו ועל סביבתו - כפי שכולנו רואים מה קרה מאז המירו רבים את האמונה בבורא באמונה באדם.

מי שנפגע

אולי לא נעים להודות, אבל דווקא מתוך ראייה אמיתית ובלתי-משוחדת של הטבע האנושי, אין מנוס מלהגביל את החופש והחירות לטובת הערכים שבהם אנו מאמינים. יש בהחלט ערכים חשובים יותר מערך החופש. האמונה, למשל, מסורת האבות, כבוד האדם, צורכי ביטחון וכו'. החופש אינו מעל הכול.

מאשימים את העיתונות הדתית בכך שהיא משעממת ולא-חופשית. אבל כל אלה שנפגעו מחוסר- המעצורים של העיתונות ה'לא-משעממת' וה'חופשית', היו מסכימים ללא ספק לקרוא כל ימי חייהם עיתונים משעממים, מליפול טרף ליצר הסנסציה של עיתונאים, שכנראה לא שמעו מעולם על הכלל: "מה ששנוא עליך, לחברך אל תעשה"!