העידן המודרני פיתח מין זלזול שחצני ברבנים ובמנהיגים יהודים גדולי-תורה. הם, כביכול, מייצגי העיירה או הגטו. מה הם מבינים בענייני מדינה במאה העשרים ואחת. כך ויתרנו על מצבור אדיר של חכמה יהודית, פרי ניסיון-חיים של קיום יהודי במשך אלפי שנים.
אתה קורא היום את הדברים שאמר הרבי מליובאוויטש במשך עשרות שנים, ואתה נדהם. ברור לך עכשיו, שהוא ראה בבירור את האסון שאנו ממיטים על עצמנו במו-ידינו. הוא עשה הכול כדי להזהיר ולהתריע. זעק, התחנן, דיבר אל ההיגיון, פנה אל הרגש. לצערנו, לא שמעו לו. הפוליטיקאים שלנו חשבו תמיד שהם חכמים יותר. כמו בימי הנביאים.
הרבי חי ונשם את בעיות הקיום של עם-ישראל בארצו. הוא חזה את הניצחון של מלחמת ששת הימים. הוא ניבא את מחדל יום-הכיפורים. הוא עודד את רוח העם ערב מלחמת המפרץ וקבע כי לא יהיה צורך להשתמש במסכות-גז. בעתות חרדה תמיד נסך בנו עידוד ותקווה, קרא ליהודים להוסיף לנסוע לארץ ולא לברוח ממנה. אבל הוא גם הזהיר, שמדיניות של חולשה וּוִיתורים עלולה להמיט עלינו אסון.
הרבי מליובאוויטש לא התערב בפוליטיקה. הוא עמד בקשרים הדוקים עם כל צדדי המפה הפוליטית בישראל. פוליטיקאים מימין ומשמאל באו לבקרו, והוא קיבל את כולם באהבה. יעץ, עודד, חיזק ואיחל לכולם רק טוב. עמדותיו לא הושפעו אפוא משיקולים זרים וממניעים פוליטיים, חלילה. הוא דיבר מתוך כאב אמיתי ומתוך דאגה גדולה לשלום העם והארץ.
עדיין לא מאוחר להקשיב, להתעשת ולעלות על דרך המלך. דרך המוליכה לחיים בטוחים ולשלום מציאותי (גם אם בלא טקסים וחגיגות-ראווה). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
