בשבעה עשר בתמוז ארעו לעם ישראל חמש פורעניות קשות, כמפורט במשנה ו' בפרק ד' של מסכת תענית:

• נשתברו הלוחות הראשונות, כאשר משה רבנו ירד מהר סיני ובידיו לוחות הברית (הראשונות). ברדתו מן ההר ראה משה את מעשה העגל שעשו בני ישראל ואת המחולות סביבו. משה השליך את הלוחות מידיו ושברם.
   
• בוטל "קרבן התמיד" שנהגו להקריבו מדי יום בבית המקדש הראשון.
  
  היה זה בעקבות פריצתם של חיילי נבוכדנצר, מלך בבל, לירושלים ביום ט' בתמוז, ככתוב: "בחדש הרביעי בתשעה לחדש, ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ. ותיבקע העיר וכל אנשי המלחמה יברחו ויצא מהעיר לילה"  (ירמיהו נב).
  
  החיילים עשו שמות בעיר וצרו על בית המקדש. הכהנים התבצרו בו והמשיכו לנהל עבודת הקודש.
   
  ואולם, מיום י"ז בתמוז ואילך לא היה עוד בידי הכהנים כבשים להקרבת "קרבן התמיד", ומיום זה בוטלה הקרבתו.
   
• הובקעה העיר (ירושלים) בימי בית המקדש השני, וחייליו של טיטוס (הרומי) פרצו לעיר. הם ניהלו מלחמה קשה בירושלים כשפניהם אל בית המקדש. ביום תשעה באב עלה בידם לחדור למתחם הר הבית, נכנסו לבית המקדש והציתו בו אש. האש דלקה יומיים, תשעה ועשרה באב. מאז נתון עם ישראל בגלות ומצפה ומתפלל לגאולה השלמה על-ידי משיח צדקנו, שיבנה את בית המקדש השלישי, במהרה בימינו אמן.
   
• שרף אפוסטמוס את התורה. הדבר היה בתקופת שלטון הרומאים בארץ (בזמן בית המקדש השני). אין מקור ברור לתקופה המדוייקת אך מעריכים כי הדבר היה כשש עשרה שנה לפני המרד הגדול ברומאים, בעת שלטונו של הנציב הרומי קומנוס. באותה תקופה התגרו חייליו ביהודים ובקדשי ישראל והדבר גרם למהומות קשות.
  
  את סיפור המעשה מספר יוספוס פלביוס בספרו: "... קמה מבוכה חדשה בגלל מעשה שוד, כי בדרך המלך, על יד בית חורון התנפלו שודדים על כבודת סטפנוס, אחד מעבדי הקיסר (הרומי) ובזזו את כולה. קומנוס (הנציב הרומי) שלח את אנשי צבאו אל הכפרים הסמוכים למקום השוד וציווה לאסור את יושביהם (היהודים) ולהביאם אליו. כי מצב בהם עוון שלא רדפו אחר השודדים לתפסם. ואחד מאנשי הצבא תפס את ספר התורה הקדושה באחד הכפרים, וקרע אותו והשליכו אל האש".
  
  בתלמוד הירושלמי (תענית כג,ב) הובאו שתי דעות לגבי המקום שבו אירע הדבר: "רבי אחא אמר במעברתא דלוד, ורבנן אמרי במעברתא דטרלוסא".
  
  סיפורו של יוספוס פלביוס (הנזכר) מתיישב לפחות עם "מעברתא דלוד", שבית חורון נמצאת במעבר שבין לוד לירושלים.
  
  ואולם, יש הסבורים כי המעשה מתייחס לאנטיוכוס אפיפנוס שעליו ועל אנשיו מסופר: "וספרי התורה אשר מצאו, קרעו וישרפו באש". ויש גם דעות אחרות.
   
• הועמד צלם בהיכל. אף בענין זה אין דעה חד משמעית מי העמיד את הצלם. בתלמוד הירושלמי (שם) נאמר: "מאן דאמר הועמד צלמו של מנשה מאן דאמר העמיד צלמו של אפוסטומוס". כלומר, יש המייחסים את העמדת הצלם בהיכל ע"י אותו אפוסטמוס באותו יום, ויש המייחסים זאת לצלם שעשה מנשה המלך והעמידו בהיכל.