מעניין להשוות את ההתייחסות של עם-ישראל ושל אומות-העולם לתחילתה של שנה חדשה. יהודים מכינים עצמם לקראת ראש-השנה על-ידי הכנות נפשיות מרובות, ובהגיע היום הזה אופפת אותם תחושת אחריות וכובד-ראש. אצל אומות-העולם נפתחת השנה החדשה מתוך הילולה ושיכרון-חושים. 'הפי ניו ייר'.

אם תרצו, תמצאו כאן את תמצית הגישה היהודית לחיי האדם ולתפקידו עלי-אדמות. יהודי חי לא כדי למלא את עצמו בתענוגות העולם, אלא לשם ביצוע שליחות אלוקית. הוא גם מאמין שיש מי שלפניו יצטרך לתת דין-וחשבון על מעשיו. לכן, בהתקרב ראש-השנה, עוברים בו רעד וחרדה: מה קורה איתי? היכן אני עומד מבחינת ביצוע השליחות שלי בעולם? תחושה זו גורמת לו לרצות לנצל את הרגעים שנותרו בשנה החולפת להוספה בלימוד תורה, בתפילה, בנתינת צדקה, במעשים טובים. בשעה כה מכריעה, אין הוא יכול להרשות לעצמו, סתם-כך, להרים כוסית וויסקי ולהכריז בשמחה: "גדלתי בשנה".