בשנת תר"ג זימנה ממשלת רוסיה הצארית ועידת רבנים, כדי לחולל שינויים בדת ישראל. בין ראשי המוזמנים היה האדמו"ר ה'צמח-צדק' מליובאוויטש (נולד בערב ראש-השנה תקמ"ט), והוא עמד כחומה בצורה נגד כל ניסיון לשנות את דת ישראל ומנהגיה.

התנגדותו זו של הרבי לדרישות הממשלה הביאה לכך, שבמהלך ימי הוועידה נאסר עשרים ושתיים פעמים, וחייו היו בסכנה. יום אחד פנה אליו הגאון רבי יצחק מוולוז'ין: "היכן מצאנו בתורה שצריכים למסור את הנפש על דברים אלה?".

ענה ה'צמח-צדק': "מסירות-נפש בעניינים אלה לא מצאנו בתורה, אבל קידוש-השם - מצאנו, וקידוש-השם אין לו שיעור!".