"על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים"

אלה המלים הראשונות שבהן פותח שליח-הציבור בבית-הכנסת את תפילת ליל יום- הכיפורים, לפני 'כל נדרי'. מאין צמח המשפט הזה?

הימים ימי האינקוויזיציה בספרד. הנוצרים מאלצים את היהודים להתנצר - או לעלות על המוקד. רבים נאנסים לקבל עליהם את הדת הנוצרית - למראית-עין. במסתרים הם ממשיכים לשמור על דת-ישראל. כדי שלא ייתפסו ויגרמו לתפיסת חבריהם, נמנעים האנוסים מליצור קשר עם יהודים אחרים.

אך בערב יום-הכיפורים, למרות הסכנה, הם מתאספים יחד במרתפים נסתרים כדי לקבל עליהם ברוב-עם את קדושת היום ולבקש רחמים על היותם נראים כעבריינים כל השנה. ועל אותו זמן ועל אותם עבריינים מאונס, תיקנו לומר: "אנו מתירין להתפלל עם העבריינים".

בליל יום-הכיפורים, כאשר הרחובות מתמלאים בהמונים הנוהרים לבתי-הכנסת, אין איש מעלה בדעתו שהליכה להתפלל יכולה להיות סכנת-נפשות. אולם לגבי אנוסי ספרד היתה זו מציאות-חיים. רבים מאיתנו, יוצאי ספרד, איטליה, צרפת, גרמניה, אנגליה, הולנד, בלגיה וגם מזרח אירופה, הינם צאצאיהם של אותם אנוסים, שבגינם נאמר המשפט הפותח את תפילת ליל יום-הכיפורים.