מאת יואל רפל

פסיפס מנהגים

במרוצת הדורות רקמו עדות-ישראל פסיפס מנהגים הבאים לבטא בצורות שונות ומיוחדות את ערכי החגים ומשמעויותיהם. משותף לכולם, שהם מסמלים ברכה, שפע ושלום. לקט קטן ממנהגי עדות ישראל בחג הסוכות, על-פי "ערכים ממועדי ישראל" - אנציקלופדיה לשבת וחג

יהודי אשכנז (הפרושים) נוהגים לתלות בסוכה סדינים נאים ובגדים צבעוניים. ויש התולים בה קמח, יין, שמן ודבש בבקבוקוניים, ומוסיפים עליהם מחרוזת של תאנים מיובשות או ענף של תאנים טריות, רימון על זלזל ואתרוגים, כביטוי לשבעת המינים שנתברכה בהם ארץ-ישראל.

כן תולים בסוכה פנסי-נייר צבעוניים, ועל הכל - ציפורים עשויות קליפות ביצים מצוירות, שאותן מעטרים בנוצות ובכנפיים, והן מרחפות בססגוניות, תחת הסכך. על דפנות הסוכה תולים שושנים עשויות נייר צבעוני, שבקצותיהן מונחת אבן- קטנה. מקובל לעטר את דפנות הסוכה בתמונות דמיוניות של ה'אושפיזין'.

חסידי חב"ד נוהגים לעשות את הסוכה עצמה נאה ויפה, אך אינם תולים בה קישוטים.

יהודי קורדיסטאן מקפידים להניח שבע קורות על דפנות הסוכה - כנגד שבעת האושפיזין - ועליהן מונח הסכך. באחת הפינות מעמידים כיסא המכוסה מפה צבעונית, והוא מיועד ומיוחד לשבעת האושפיזין.

יהודי מרוקו נוהגים לתלות על קיר הסוכה "כיסא אליהו הנביא" המקושט באריגים צבעוניים. מניחים עליו ספרים שבהם משתמשים בחג, כמו מחזורי תפילות וספרי מגילת קוהלת (אף שהספרדים אינם נוהגים לקרוא בציבור את 'קוהלת').

יהודי תוניס מקפידים שסכך הסוכה יהא עשוי מענפי דקל.

מנהג מיוחד נהגו יהודי פרס, שהקימו סוכות גדולות שנועדו, כל אחת, לשימושן של כמה משפחות.

בכל העדות מקובל מנהג האושפיזין. מקור המלה בלאטינית: הוספיס - אורח. האושפיזין הם רועי האומה, ומספרם כמספר ימי החג - שבעה. יש נוהגים להזמין, בצד האושפיזין, גם אורחים של בשר-ודם, עניים המתקשים בשמחת החג, ואשר ההזמנה נועדה לשמחם כאילו הם מייצגים את האורחים הרוחניים העליונים.