בתשעה באב חרבו שני בתי המקדש של עם ישראל. בית המקדש הראשון עמד על מכונו במשך ארבע מאות ועשר שנים. לאחר שנחרב חלפו שבעים שנה ונבנה בית המקדש השני שעמד על מכונו ארבע מאות ועשרים שנה.

בית המקדש הראשון חרב בשל שלושה חטאים שחטאו ישראל באותו הדור: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. לעומת זאת, בזמן הבית השני עסק עם ישראל בלימוד התורה ובקיום המצוות וגמילות חסדים. ואף-על-פי-כן חרב! מדוע? מפני שהיתה בזמנו שנאת חינם, ולא הוכיחו זה את זה, שביזו בה תלמידי חכמים, ושהעמידו דיניהם על דין תורה ולא ויתרו זה לזה.

ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש העברות הקשות ביותר: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים.

בהזדמנויות רבות קרא הרבי מליובאוויטש להרבות מאד באהבת חינם, כדי לתקן את המעוות שגרם לחורבן הבית השני, וכך נזכה בקרוב ממש לבנין בית המקדש השלישי.

חֹדֶשׁ זֶה נִקְרָא "מְנַחֵם-אָב" – כִּי בְּחֹדֶשׁ זֶה מְנַחֲמִים אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּהַבְטָחָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם "וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן"; הַשֵּׁם יַהֲפֹךְ בִּמְהֵרָה אֶת הַחֹדֶשׁ מִיְּמֵי אֵבֶל לִימֵי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה.