הכנת העולם לגאולה אינה מצטמצמת לעם-ישראל בלבד – גם אומות העולם צריכות להגיע לידי תיקון, כהכנה לגאולה. זו משמעותה הפנימית של השליחות ששלח יעקב אל עשיו וביקש למסור לו: "ויהי לי שור וחמור", וכפי שחז"ל מפרשים (בראשית רבה פרשה עה,ו) שהוא ביקש לרמוז לו: "חמור – זה מלך המשיח, שנאמר עני ורוכב על חמור".
תורת החסידות (תורה אור תחילת פרשת בשלח ועוד) מסבירה את מהותה הפנימית של שליחות זו. יעקב אבינו ידע שתכלית הבריאה היא להפריד את הטוב מן הרע ולהחזיר את ניצוצות הקדושה שנפלו למעמקי הרע – אל מקורם האלוקי. לכן הלך לחרן, "חרון-אף של עולם", כדי לגאול משם את ניצוצות הקדושה.
אולם הוא ידע שעבודתו בלבד אינה מספיקה להשיג תכלית זו. יש צורך שגם עשיו אחיו ימלא את חלקו במשימה. עשיו, "איש שדה", מייצג אורות עליונים ביותר שנפלו ל'שדה', והתכלית היא שגם הוא יתברר ויתתקן. כאשר העולם כולו, לא רק היהודים אלא גם בני עשיו, הגויים, יגיע לשלמותו – תבוא הגאולה.
עשיו טרם מוכן
לאחר עשרים שנה בחרן, כאשר סיים יעקב את עבודתו, היה הוא-עצמו מוכן לגאולה. הוא קיווה שבינתיים גם עשיו תיקן את עצמו ואף הוא מוכן להתברר ולהיכנס אל הגאולה. זו הייתה מהותה הפנימית של שליחות המלאכים ששלח אליו, כדי להודיע לו שהוא כבר מוכן לגאולה, בהנחה שיוכל לברר את עשיו ולצעוד עמו אל הגאולה.
אולם המלאכים חזרו אל יעקב והודיעו לו, כי אף שהוא כבר מוכן לגאולה, עשיו טרם נתברר. "באנו אל אחיך", הם אומרים לו, ומתברר שבאנו "אל עשיו" – הוא נשאר אותו עשיו שעדיין לא נפרד מהרע שבו. ויתרה מזו: "הוא הולך לקראתך וארבע-מאות איש עמו" – עשיו מתייצב נגד הקדושה ונלחם בה. ואז יעקב מבין שהדרך אל הגאולה עדיין ארוכה, והוא אומר לעשיו: "ואני אתנהלה לאִטי... עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", וכלשון רש"י: "אימתי יֵלך? – בימי המשיח, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".
סיום העבודה
מדוע הבירור של אומות העולם חשוב כל-כך ולא דיי שהיהודים עצמם יגיעו לידי שלמות? – משום שאצל אומות העולם טמונים ניצוצות קדושה עליונים ביותר, שנפלו דווקא למקום התחתון ביותר. זו הסיבה הפנימית שיצחק אהב את עשיו, שכן הוא ראה את ניצוצות הקדושה המופלאים הטמונים בו. לכן נדרש גם הבירור של אומות העולם, כהכנה לגאולה.
אלא שגם הבירור של עשיו נעשֶה על-ידי יעקב, וכפי שאנחנו רואים שהציווי על קיום שבע מצוות בני נח נמסר לאומות העולם על-ידי עם-ישראל דווקא, כלשון הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ח, הלכה י): "ציווה משה רבנו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח". כלומר, המשימה של תיקון העולם והבאת כל בני-האדם לאמונה בה' ולקיום המצוות שהם חייבים בהן – מוטלת על העם היהודי, שעל-ידו יבואו גם אומות העולם לידי תיקון (ראה התוועדויות תנש"א כרך א, עמ' 380).
הבירור הזה של אומות העולם נעשה לאורך תקופת הגלות, כאשר עם-ישראל התפזר על פני העולם כולו והשפיע גם על הגויים שסביבו. כיום, לאחר עבודת עם-ישראל במשך הדורות, ובמיוחד לאחר שכבר נתגלתה גם תורת החסידות, שהיא הכנה לגאולה – הרי עתה גם העולם כבר מוכן לגאולה, ולא נותר אלא שהיא תתגלה בפועל בעולם הזה הגשמי, ותיכף ומיד ממש (ספר השיחות תשנ"ב כרך א, עמ' 155). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
