שאלה: בימינו קיים 'איפור' המחזיק מעמד כשלוש שנים, על-ידי החדרה כירורגית של חומרי צבע אל מתחת לעור. האם הדבר מותר על-פי ההלכה?

תשובה: אחד מאיסורי 'לא תעשה' שבתורה הוא: "וכתובת קעקע לא תיתנו בכם" (ויקרא יט,כח). מנהג הגויים היה לשרוט בבשרם ולחקוק שם בדיו או בצבע את שם העבודה-זרה שהאמינו בה, לאות "שהוא עבד מכור לה ומורשם לעבודתה". אך בפועל נפסק שבאיסור זה נכלל כל כתב שהוא.

נחלקו המפרשים אם השריטה היא ה"כתב" ומילוי הדיו ה"קעקוע" או להפך. המשנה אומרת, שאם כתב בלבד או קעקע בלבד – פטור, ומשמע שאין בכך איסור. גם אם יש איסור בזה, הרי לדעת המנחת -חינוך הכוונה רק לרושם הנשאר לזמן ארוך, ולא לכתיבה שנמחקת בקלות (לכן מותר לרשום, למשל, מספרי טלפון על כף-היד בהעדר נייר).

ובענייננו: כשהאדם העושה זאת אינו מתכוון לשם כתובת קעקע, אלא לשם נוי או למטרה אחרת, נאמר על כך בתוספתא: "הרושם על עבדו שלא יברח – פטור". אך הרמ"א ועוד פוסקים מפרשים זאת: "פטור – אבל אסור".

גם כשהכתובת אינה מתקיימת לעולם אלא לזמן ארוך, יש אוסרים, ואולי אפילו מן התורה.

והעיקר: לרוב הראשונים האיסור הוא דווקא בצורת אות (או אותיות), אלא שה'מנחת חינוך' מוכיח שלפי הרמב"ם חייבים גם ללא צורת אות, אבל הביא כמה אחרונים שפירשו שהכוונה לרושם של צורה מסויימת ולא לשריטה בעלמא. והאיפור, לכאורה, איננו צורה מיוחדת.

למעשה - נחלקו בזה רבני זמננו, ורבים אוסרים זאת.

מקורות: גיטין כ, ב ורש"י. מכות כא א, ריב"ן, רע"ב, ריטב"א, מאירי ונמוק"י, ו'אוצר מפרשי התלמוד'. תוספתא מכות פ"ג ה"ט. רמב"ם הל' ע"ז פי"ב הי"א ונו"כ. מקו"צ וס' המפתח ברמב"ם פרנקל, וש"נ. ספר יראים סי' שלח (צה) ובתועפות ראם שם. טושו"ע יו"ד קפ,ד, רמ"א, ב"ח והגר"א. שו"ת מעיל צדקה סי' לא. ספר החינוך ומנחת חינוך מצוה רנג. ג"פ סי' קכד ס"ק לא. תחומין כרך י עמ' 283 וכרך יח עמ' 110.