היעד של הדיפלומטיה העולמית הוא לשבור את כושר העמידה של הציבור, כדי שייאלץ לקבל את ההסכם האומלל שמנסים להכתיב לו
לכאורה נראה שהימים ימי שגרה. אנשים הולכים לעבודת יומם, מבלים בקניונים, יוצאים לנופש. צפירות עולות ויורדות אינן מנסרות בחלל האוויר. אבל זאת אשליה. אנחנו בעיצומה של מלחמה ונתונים למִתקפה משולבת, מתוכננת היטב.
אזהרתו של שר החוץ האמריקני מפני חרם על ישראל, אם לא תיכנע להסכם המוכתב לה, אינה פליטת פה. גם הקמפיין בשלטי החוצות ובאמצעי התקשורת על ההכרח להגיע להסכם "למען הכלכלה", לא נולד במקרה. כמותו גם הצהרתו של שר האוצר, היודעת לתַמחר את הנזק הכלכלי שייגרם בהעדר הסכם.
מי נוח יותר לכיפוף?
העניין פשוט למדיי. מאז ימי קמפ-דייוויד ב (לפני כשלוש-עשרה שנים), כאשר ראש הממשלה אז, אהוד ברק, הציע את ההצעה המפליגה ביותר לערפאת וקיבל בתשובה את האינתיפאדה השנייה – ברור לעולם כולו כי אין אפשרות אמיתית להשיג הסכם. הערבים אינם מוכנים לזוז מילימטר מעמדותיהם, וגם הוויתורים הגדולים ביותר מצד ישראל אינם מתקרבים לתביעותיהם המפליגות של הערבים.
המציאות הזאת, שהייתה ידועה מראש, התבררה סופית במהלך המשא ומתן שנערך בשנה האחרונה, בחסות האמריקנים. ברור עכשיו שאין אפשרות להגיע להסכם, שבו כל אחד משני הצדדים מוותר, והם מתכנסים להסכמה כלשהי. הדרך היחידה להשיג הסכם היא לשבור ולהכניע את אחד הצדדים.
מי מהצדדים נראֶה נוח יותר לכיפוף ולהכנעה? כמובן, הצד הישראלי. זה אפוא היעד של הדיפלומטיה העולמית, החוברת לכוחות פוליטיים בתוך ישראל – לשבור את כושר העמידה של הציבור הישראלי, כדי שייאלץ להיכנע ולקבל את ההסכם האומלל שמנסים להכתיב לו.
אלא שלגודל האסון – ואולי בעצם למרבה המזל – אין לנו באמת לאן לסגת. כבר אין מדובר בחזון ארץ ישראל השלמה או בזיקה עמוקה לנחלת האבות. ההסכם המוצע לנו פשוט אינו מאפשר לנו להתקיים. שום ממשלה בישראל, גם אם היא חפה מאידאולוגיה ומקשר פנימי לארץ ישראל, לא תוכל לחתום על הסכם שמשמעותו המעשית – הפקרת אזרחי ישראל והקמת מדינת טרור בלב הארץ.
זמן להתאחד
אבל העולם, בסיוע הארגונים שנשתלו בכסף זר בתוך ישראל, לוחץ בכל-זאת, מאיים ומנסה להפחיד. מציפים אותנו בתעמולה שקרית, שלפיה העדר הסכם הוא המסכן את הכלכלה הישראלית. העובדות הפוכות: הכלכלה הישראלית נפגעה קשה מאוד דווקא מגלי הטרור שהביאו הסכם אוסלו וכישלון ועידת קמפ-דייוויד ב.
תחשבו כמה עלתה לנו הנסיגה מרצועת עזה ומה מחירן של המלחמות שנאלצנו לנהל כנגד מדינת החמאס שקמה שם. עכשיו שכפלו זאת ביהודה ובשומרון, כאשר כל מחבל טירון יהיה מסוגל לשגר טילים לעבר ירושלים, גוש דן וחיפה, ואף לאיים על נמל התעופה. איזו כלכלה תיווצר בתנאים מטורפים כאלה?!
עלינו להבין שאנו במלחמה על עצם קיומנו. אמנם אין זו מלחמה של טנקים ומטוסים, אלא קרב מדיני, אבל הוא קריטי לא פחות. וכשיהודים מרגישים שדוחקים אותם אל הקיר, הם יודעים להתאחד ולהפגין את עמידתם האיתנה, זו שבכוחה גברו על אומות גדולות וחזקות, בעזרת ה' שומר ישראל.
מתקפה עולמית מתוכננת היטב )צילום: Takver. Wikimedia Commons)
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
