נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1026- כל המדורים ברצף
	בחוקת הפרה נרגשת שמחת הגאולה
	נתינת הכוח לגאולה – מהטהרה שלפניה
	"מאמר העולם"
	מבצע יום הולדת
	הלכות ומנהגי חב"ד

מהו ערכו של "מאמר העולם" – הביטויים, האמרות שגורות, הפתגמים או מטבעות-הלשון שלכאורה אינם קשורים לתורה? * לא-אחת ציטט מהם הרבי ועמד על מקורותיהם או על משמעותם בעבודת השם * על מה צריך להתפלל כאשר סובלים מ"הפריץ"?... * מדוע מדגישים את דעת העולם בפתגם "לכתחילה אריבער"? * ועל מי בתורה יש להמליץ את הפתגם "אורח לרגע"...?

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

דאמרי אינשי

בהתוועדות שבת-קודש פרשת בחוקותי תשד"מ ('התוועדויות' תשד"מ כרך ג', עמ' 1717 ואילך), השמיע הרבי ביאור נרחב ומפורט "בתור מאמר המוסגר" בעניין זה שאפילו עניינים "דאמרי אינשי" יש להם מקור ושורש בתורה. הדברים התייחסו לאותה סוגיה שלימה בגמרא (בבא קמא צב,א) המבארת את המקור בתורה לכמה וכמה עניינים הנודעים על פי מאמר העולם – "מנא הא מילתא דאמרי אינשי כו' דכתיב כו'", היינו, שאפילו עניינים "דאמרי אינשי" – יש להם מקור ושורש בתורה.

וכה הסביר הרבי:

אין המדובר בתלמידי חכמים שאפילו שיחתם "צריכה לימוד" (סוכה כא,ב. וראה עבודה זרה יט,ב) אלא באנשים סתם ("אמרי אינשי").

ועד כדי כך, שמכונים בתואר "אינשי" דווקא: "אנוש" הוא לשון חלישות כנאמר (בירמיהו יז, ט) "עקוב הלב מכל ואנוש הוא", וכאן מדובר באדם שאי אפשר לכנותו אפילו בשם "אנוש" בלשון-הקודש, כי אם בשם "אינש" – בלשון ארמי.

וגם לא מדובר בעיקר עניינם או עסקם של אלו, שאז היה זה בבחינת "אני נבראתי לשמש את קוני" אלא ב"אמרי אינשי", סתם אמירה שלהם, ובכל זאת שואלת הגמרא: מהו המקור בתורה לאמירה זו ("מנא הא מילתא דאמרי אינשי")?! ומתרצת: "דכתיב כו'", היינו, שגם סתם אמירה של "אינשי" – יש לה מקור בתורה.

ואין הגמרא מסתפקת בדוגמא אחת, ואפילו לא בג' דוגמאות – אלא מביאה ריבוי דוגמאות, שמכך מובן שעם היות עניין זה בחלק האגדה ("אגדתא") שבגמרא, עניין זה נוגע גם להלכה.

לימים (ש"פ שמות תשמ"ח – התוועדויות תשמ"ח כרך ב' עמ' 229) הוסיף הרבי לבאר שכל מציאותו של יהודי הוא ספר תורה, היינו שגם כאשר מדובר אודות מאמר העולם, מכיוון שנעשה מאמר הרגיל ("אמרי אינשי"), היינו חלק ממציאותם, בוודאי יש לו מקור בתורה ("דכתיב"), מכיוון שהמציאות ד"אינשי" היא – ספר תורה.

וראה עוד בהתוועדויות תשד"מ כרך א' עמ' 548 בעניין "אזל מן השוק".

אדם שבע ואדם רעב

בהתוועדות ש"פ האזינו תשמ"ה (התוועדויות תשמ"ה כרך א' עמ' 60) אומר הרבי:

כל ענייני "ראש השנה" נמשכים ופועלים על כל השנה כולה, וכפתגם הידוע: "כפי שמתייצבים כך נמשך הלאה" [=ווי מ'שטעלט זיך אוועק אזוי גייט דאס], אשר למרות שזהו מאמר העולם "אמרי אינשי", הרי מכיוון שהדבר נאמר על-ידי רבותינו נשיאינו, נעשה זה חלק מ"תורה" (הוראה) ובנידון דידן – בקשר לכל ענייני ראש השנה.

על הקשר בין דוד המלך ו"מבצע צדקה" עמד הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת נשא תשל"ד (שיחות-קדוש תשל"ד כרך ב' עמ' 178) כדלהלן:

השייכות של דוד המלך ל"מבצע צדקה" הוא על פי מאמר העולם שאדם שבע אינו יכול לחוש את תחושתו של הרעב – שלכן אומרים חז"ל "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" משום שלמרות שיתבונן במצבו של הזולת ויחקור וידרוש בזה, לא יוכל לדון את חבירו עד שיגיע למקומו.

ולכן דוד שענינו ספירת המלכות, שלית לה מגרמא כלום – הרי אמיתית עניין הצדקה שייכת אצלו, וכך גם במובן הפשוט שדוד היה בר נפלי (סנהדרין צו,ב)  שמצד עצמו לא היה לו עניין של חיים, וקיבל חיים חיותו מהאבות ואדם-הראשון כמובא על הפסוק "חיים שאל ממך וגו'", כו'.

להתפלל על הפריץ

בשיחת ט"ו בשבט תשל"ה (שיחות קודש תשל"ה כרך א' עמ' 385; ומשם ללקוטי-שיחות כרך ט"ז עמ' 203) מזכיר הרבי את מאמר העולם "אורח לרגע רואה למרחק" בעניין עצת יתרו. ובשיחת ש"פ בשלח תשכ"ד (תורת מנחם כרך ל"ט עמ' 11 הערה 27): "אמר – על דרך הצחות – שישנו מאמר העולם, שכאשר מישהו צועק "תִּפסו את הגנב", הרי זו הוכחה שהוא בעצמו הגנב... באומרו, שכוונת הדברים היא בנוגע לעצמו".

כמו כן בשיחת שבת בראשית תשי"ז (תורת מנחם כרך ח"י עמ' 131) אמר הרבי:

על פי מאמר העולם, שאין מתפללים שהפריץ הזקן כו'... כי לא יודעים אם הפריץ החדש יהיה טוב יותר, וממילא אפשר שתהיה לו אריכות ימים... אבל [הבקשה היא] – שהפריץ יהיה טוב יותר, ושבנוגע לתורה ומצוות תהיה הרחבה לכל בני ישראל בכל מרחבי תבל, בארץ ישראל ובחוץ לארץ, ושיבוא משיח בעגלא דידן, בקרוב ממש.

בתורת מנחם מציין המו"ל שם: יש לציין שבשנה זו (תשי"ז) נכשל הניסיון להפיל את נשיא רוסיה.

אהבת בן קטן

כך הסביר הרבי במאמר מיום שמחת תורה תשט"ז - ד"ה נער ישראל ואוהבהו (תורת מנחם כרך ט"ו עמ' 119):

ויובן בהקדם מאמר העולם שכל אהבה שבה אל האוהב, היינו, שעניין של אהבה הוא שהאדם אוהב את עצמו, שלכן אוהב האדם את בנו דווקא, ולא את בנו של חבירו, כי בנו הוא חלק ממנו, וכיוון שאוהב את עצמו, לכן אוהב את בנו, מה-שאין-כן בנוגע לבנו של חבירו שאין כאן סיבת האהבה שאוהב את עצמו.

אמנם, כל זה הוא בנוגע לבנים גדולים, מה שאין כן בנוגע לקטנים, הרי טבע האדם למטה שהאהבה לקטן היא גם לבנו הקטן של חבירו, שמזה מובן שהאהבה לקטן אינה מה שאוהב את עצמו, אהבה ששבה אל האוהב, אלא זהו עניין עצמי. וטעם הדבר שאהבת הקטן למטה היא עניין עצמי, הוא, לפי שכן הוא למעלה.

לבטל את "מאמר העולם"

גם החידוש הטמון בפתגמו של אדמו"ר מהר"ש בעניין "לכתחילה אריבער" הוא בהתייחסות למאמר העולם שצריכים ללכת מלמטה (בהדרגה) – "ארונטער", ואף-על-פי-כן מכריז נשיא בישראל שצריכים לדלג מלכתחילה מלמעלה (מעל ומעבר) – "לכתחילה אריבער" – דילוג שבאין-ערוך. ופרסומו של פתגם זה מהווה הוראה נצחית לכל הדור כולו (ראה התוועדויות תשמ"ב כרך א' עמ' 202-203).

ובמאמר חסידות ד"ה שיר המעלות ממעמקים תשי"ט (תורת מנחם כרך כ"ד עמ' 8):

איתא במאמר של אחד הרביים מאמר העולם אז מען קען ניט ארונטער גייט מען אריבער, והיינו, שכאשר אינו יכול לפעול (דורכטאן) העבודה דתשובה תתאה, אזי יתחיל בעבודה דתשובה עילאה, עם כוחות המקיפים שבנפשו.

וזהו שאמרו רז"ל מאי דכתיב נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על, שהקים עולה של תשובה, דפירוש עולה של תשובה הוא בחינה היותר עליונה שבתשובה, תשובה עילאה.

וראה התוועדויות תשמ"ז (כרך ג' עמ' 216-217), מדוע היה צורך להדגיש את דעת העולם ("מאמר העולם")? – אלא שההוראה (מצד הקדושה) עניינה לבטל את אופן הנהגת העולם.

צדיק מפני העולם או באמת?

באחד המכתבים שכתב הרבי ל"הרב הגאון והרה"ח אי"א נו"נ מוה"ר משה ארי' לייב שי'" שפירא, ראש-ישיבת תורת אמת בירושלים ת"ו ומחבר ספר טבעות החושן – מתייחס להערותיו של הנ"ל על ביאורי הרבי בתניא פרק א' בהמשך למכתב קודם. וכך כותב הרבי (אגרות קודש כרך ו' עמ' ער):

מה  שהקשה שהרבה צדיקים העידו על-עצמם שהם צדיקים – הנה כנ"ל אין בזה כל קושיא, כי הם ידעו שהם צדיקים לא מפני מאמר העולם כו', אלא על-ידי הוכחות אחרות והיו צדיקים באמת, ובמילא אין בזה היזק ואדרבה וכמבואר בכמה מקומות בדא"ח, שכשם שצריך לידע חסרונות עצמו צריך לידע מעלות עצמו.

לא "איפכא מסתברא"!...

בליל יו"ד כסלו תשמ"ה (התוועדויות תשמ"ה כרך ב' עמ' 757) התייחס הרבי למאמר העולם על דרך הצחות שיהודי משיב "עליכם שלום" (ולא "שלום עליכם") מכיוון שטבעו לומר "איפכא מסתברא"!... אבל הרבי שלל זאת וקבע כי אין זה עניין של "איפכא מסתברא" סתם, אלא עניין שנועד מלכתחילה לפעול חידוש (וראה לקוטי שיחות כרך כ"ה עמ' 165).

"דלא כמאמר העולם"

בשיחת ו' תשרי תשכ"ז (תורת מנחם כרך מח עמ' 46 ואילך) ביאר הרבי את דברי הרמב"ם על מעלת התשובה בעשרת ימי תשובה – מצד העניין של "בהמצאו" ו"בהיותו קרוב": מטעם זה התשובה צריכה להיות בשמחה, ואין בזה סתירה לעניין החרטה על העבר והמרירות כו' – כמבואר בתניא שהשמחה היא דווקא מצד ירידת "מלך גדול ורם" אל "איש הדיוט ונבזה ושפל כו'".

יצוין, כי כל הביאור בא להסביר את החידוש בדבר לעומת מה שלכאורה מקובל – "ובפרט לפי מאמר העולם", שעניין התשובה הוא היפך עניין השמחה, אך הרבי קבע: "אבל האמת אינה כן".

לפעמים הזכיר הרבי "כידוע מאמר העולם – ששמענו גם מרבותינו נשיאינו" (תורת מנחם כרך מז עמ' 173), ומדובר בפתגם ש"אי אפשר לרמות את הקב"ה, וגם את העולם לא מרמים; אפשר רק לרמות את עצמו, אבל מהו ה"קונץ" לרמות טיפש?!"...

את הדברים ציין הרבי בהתייחס לשמיעת 'נאום', ששומעיו מבינים שהנואם לא דיבר דברים היוצאים מן הלב ("אין זה עניין עצמי שנוגע לו") אלא זוהי דרשה תמורת תשלום... וממילא יכול להיווצר מצב שגם אם קודם לכן הייתה לדברים השפעה על השומעים, גם זו תתבטל (למפרע?).