מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1424 - כל המדורים ברצף
	לבקש את המשאלה הגדולה
	יש חדש
	להחיות את העצמות היבשות
	שביעי של פסח
	הגלות אכלה
	מצה ועבודה רוחנית
	מצות ומרורים
	משיח בסעודה
	'סעודת משיח' תחת אש
	תקלה בחול המועד

בימים הסמוכים לחג הפסח ישתתף רס"ר במיל' הרב רמי מאיר באירוע האזכרה השנתי של מפקד פלוגתו, רס"ן משה גרסטנר הי"ד, שנהרג במבצע 'חומת מגן', לפני שתים-עשרה שנים. רמי וחבריו מקפידים לבוא בכל שנה לאירוע הזיכרון.

"אנחנו נפגשים ומחליפים חוויות מאותם ימים סוערים, אבל יש חוויה אחת שכולנו נזכרים בה תמיד: 'סעודת משיח' שנערכה בעיצומו של הקרב", מספר מאיר. "הסעודה השאירה בלב כולם נקודה של התעוררות יהודית בלתי-נשכחת".

'קדקוד' נפגע

בליל שבת חול המועד פסח גוייס מאיר בצו שמונה. הוא נשלח למוקד הלחימה הקשה ביותר – מחנה הפליטים בג'נין. חוויות מסעירות עברו עליו, את מקצתן העלה על הכתב ביומן אישי. כך תיאר את רגעי קבלת הבשורה על נפילתו של גרסטנר: "שביעי של פסח. הגענו לרכס בפאתי היעד. המ"פ נתן תדריך אחרון, והכוחות יצאו לדרך. השעה הייתה 11:30 בבוקר. ניצלתי כמה דקות פנויות כדי להתעטף בטלית ולהתפלל שחרית. פתאום אני שומע צעקה בקשר: 'קדקוד נפגע'.

"משה נפגע מירי של צלף, שפגע ברקתו. במסירות נפש עצומה ותחת אש תופת חילצו אותו, ומסוק פינה אותו, פצוע קשה. סיימתי בלב כבד את התפילה ועשיתי קידוש. פתאום בא אליי השליש של הגדוד ואמר שמשפחתו של גרסטנר מבקשת את חפציו האישיים. הבנתי מיד את משמעות הדבר. המהלומה הייתה נוראה".

נס פך השמן

"מיד התעשתי", כתב מאיר ביומנו. "אנחנו במלחמה ואין מקום לתחושות דכדוך. חייבים להתחזק ולחזק את החברים. לפנות ערב התאספו סביבי כשלושים חיילים. הוצאתי את מעט המצות שנשארו לי ובקבוק יין, ואמרתי לחבר'ה שבשעה הזאת עורכים 'סעודת משיח', כדי לחזק את האמונה בגאולה הקרובה. מפי כולם באה התשובה, כאילו היו איש אחד – 'עכשיו אנחנו צריכים רק את המשיח'. חילקתי לכולם מהמצות ומהיין, וקרה לנו נס פך השמן – המצות והיין הספיקו לשלושים איש".

מספר רמי מאיר: "היומן הזה נכתב בדם, בסערת רגשות. לא אשכח איך עברתי עם בקבוק היין והכוסיות ומזגתי לכל חייל וחייל. אמרתי להם שזה זמן קדוש. בירכנו יחד 'בורא פרי הגפן'. קודם לכן בירכנו כמובן 'המוציא' על המצה. הייתה תחושה של אחווה משותפת. כל המחיצות בין דתיים ללא-דתיים נעלמו באחת. הסעודה נחתמה בשירת 'אני מאמין' מרגשת".

תור לתפילין

מאז, בכל שנה, חוזר מאיר אל אותם רגעים. "היכן שלא אהיה ב'סעודת משיח', תמיד אזכור את רגעי ההתעוררות העצומים באותה סעודה. הזיכרונות צפים בי בכל שנה מחדש".

לסיום, מאיר משתף אותנו בעוד רגע שנצרב אצלו. "באסרו-חג נהרג עוד חייל, מפלוגה אחרת. הוא נפגע בעמדו בתפילת שחרית. למחרת ניגש אליי חייל צעיר וביקש שאניח לו תפילין. רק סיים וניגשו עוד ועוד חיילים. נוצר תור ארוך ומדהים. החייל הראשון סיפר כי יום קודם הוריד מהחייל שנהרג את הטלית הספוגה בדם. 'החלטתי להמשיך את תפילתו של אותו חייל', אמר החייל בהתרגשות".

סעודה שלא תישכח. רמי מאיר