שאלה: מה משמעות המצווה 'קדושים תהיו'?
תשובה: על-פי הרמב"ן, אחרי שהתורה אסרה מאכלים מסויימים ואיסורי ערווה לגמרי, והתירה הנאות אחרות, באה המצווה להוסיף קדושה, כדי שהאדם לא יהיה שקוע בתאוות היתר עד שיהיה 'נבל ברשות התורה', אלא ידאג לניקיון גופו ונשמתו מריבוי האכילה הגסה, הבשר והיין, ומהדיבור הנמאס, ויקיים 'קדש עצמך במותר לך', ומתוך כך תתקיים כוונת התורה, שיהיה האדם קדוש וטהור.
משמעות הציווי באכילה – לא להסתגף ולהמעיט במזון הנחוץ לגוף, אלא לאחֵר מעט את מועד הסעודה; להכניס לפה כמויות קטנות; לא לאכול במהירות; לאכול (תחילה) מאכל שאינו טעים לו; לא לסיים את המאכל עד הסוף. ובכלל – 'אתכפיא', כפיית הרצון, לא לעשות מה שהלב חושק. אפילו אם אתה רוצה להישען על צד ימין, תישען על צד שמאל...
ולא פחות מזה, במחשבה, דיבור, ראייה ושמיעה. שלא לדבר בעניינים גשמיים שהלב מתאווה לדבר בהם, או לדחות זאת מעט. כך בראייה, בתחילה האדם מתרגל לצמצם את ראייתו לכל הצדדים, ולהביט רק קדימה. אחר-כך הוא מצמצם אותה עוד יותר, לארבע אמותיו. כך בשמיעה, לא הכול חייבים לשמוע...
גם באשר למחשבה. המוח הוא כלי יקר שאסור 'לאבד' אותו. יש להעסיק את המוח בדברים קדושים וטהורים, ללמוד פרקי משניות ותניא על-פה ולחזור עליהם במחשבה ובדיבור, גם "בלכתך בדרך".
יתרה מזו, כל מאמץ שאדם עושה בתורה ובתפילה ובקיום מצוות יותר מהרגלו, גם הוא בגדר 'אתכפיא'. ויש להשתדל לעשות כל זאת 'בלי בליטות', שהזולת לא ירגיש בכך.
מקורות: רמב"ן בראש פרשתנו. תניא ח"א פכ"ז. וראה בפרטיות בספר 'ר' שלמה חיים', שער ב פ"ג. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
