הזוהר בפרשתנו מביא את תורתו של רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר-יוחאי, על הפסוק "וְאַף גַּם זֹאת, בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים, וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם".
רבי אלעזר אומר כי המילה "לכלֹתם" (הכתובה בלי ו) רומזת שכנסת ישראל נמשלת לכלה, המתגוררת בשוק של מעבדי עורות ('בורסקי'). זה מקום שבו יש ריחות מאוד בלתי-נעימים. ובכל-זאת, נוכחותה של הכלה במקום עושה את ריחו בעיני החתן כריח שוק של מוכרי בשמים, שיש בו כל הריחות הנעימים שבעולם.
רשות הרבים
בנמשל 'שוק של בורסקי' הוא הגלות. כשם ששוק מוגדר 'רשות הרבים', מקום שאינו שייך לבעלים יחיד, כך גם בגלות לא ניכרת בגלוי בעלותו של הקב"ה, שהוא 'יחידו של עולם', אלא העולם נדמה ל'רשות הרבים'.
בעצם הגלות גרועה הרבה יותר, שכן מלבד זאת שהקב"ה אינו ניכר בה, זו מציאות מלאה ריחות רעים, כשוק של מעבדי עורות. אין זה הריח ששרה בבית-המקדש – ריח הקטורת והקרבנות (או עבודת התפילה, שהיא במקום הקרבנות), אלא זה ריח רע. ובתוך מקום ירוד כזה שרויה ה'כלה' – כנסת ישראל.
ריח חיצוני
ואכן, הריח הרע דבק גם בכלה. אולם חשוב לדעת שאין זה אלא ריח בלבד, שאינו חודר לפנימיותו של האדם אלא נשאר בחלק החיצוני בלבד. לא ייתכן שהגלות תשפיע בפנימיות על בני ישראל, שכן מאז יציאת מצרים מוגדרים בני ישראל 'בני חורין', ואין הם יכולים להשתעבד שנית.
זו מעלתם של ישראל, כדברי רבי אלעזר, שהריחות הרעים אינם משפיעים על מהותם, ואהבתו של הקב"ה לבניו גדולה כל-כך עד שגם הריח הרע שדבק בהם נדמה בעיניו כריחות הטובים ביותר שבעולם.
קשיים מעוררים
ומדוע הקב"ה מחבב כל-כך את בני ישראל? מפני שהוא רואה כי על אף היותם בגלות אין הם נחלשים בשמירת התורה והמצוות, ולהפך, קשיי הגלות מעוררים בהם כוחות פנימיים להתגבר עליהם, ואף להיות דוגמה חיה לעוד יהודים, שאף הם יתחזקו בענייני תורה ומצוות ויחנכו את ילדיהם ברוח זו.
במאמרו זו רבי אלעזר מוסיף על דברי אביו, רבי שמעון, שאמר: "חביבים ישראל, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן". הקב"ה מחבב את ישראל כדי כך, עד שהלך עמהם לגלות, ולא עוד אלא שמקום הגלות נהפך בעיניו כ'שוק של בשמים'. חביבות מופלאה זו מעוררת כל יהודי להוסיף עוד יותר בענייני התורה ומצוותיה, וכך זוכים שהקב"ה מוציא את בני ישראל מהגלות, ויוצא בעצמו ממנה, ואז תתגלה מעלת ישראל במלוא שלמותה.
(התוועדויות תשד"מ כרך ג, עמ' 1669) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
