נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1045- כל המדורים ברצף
	"בואו ורשו את הארץ"
	משיח מחכה בחוסר-סבלנות
	בין מנהגי בעלז וחב"ד (ב)
	הלכות ומנהגי חב"ד

מבלי להכירו, הבחין הרה"צ ר' אהרן מבעלז בנשיא דורנו בבואו לפניו בברלין, והתבטא "יש לו יד חמה" * על 'נתינת שלום' וחטיפת שיריים; אופן כתיבת השם 'יששכר', ומתי מתחילים להניח תפילין רבינו-תם? * מתי נותנים שם לבת שנולדה, ואיזה יום מסוגל לאמירת תחנון? * סיפורים והשוואת מנהגים * רשימה שנייה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"נטילת שלום" ו"שיריים"

ביום ג' פרשת ויקרא, ד' אדר שני תשמ"א ביקר כ"ק אדמו"ר מבעלזא שליט"א אצל כ"ק אדמו"ר. לאחר סיום הביקור נכנס כ"ק אדמו"ר לתפילת מנחה, ואחר סיום התפלה עברו כמה מניינים של חסידי בעלזא "נעמען שלום" [=ליטול שלום] מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. הרבי התבטא אז:

אין זה מנהגנו, זהו לכבוד האורח [=האדמו"ר מבעלזא] הרי זה מנהג בעלזא – שיהיו בשורות טובות.

את "מנהג בעלזא" זה חווה הרבי בעצמו, וכך גם לגבי נטילת שיריים. בהזדמנות מסוימת ביאר הרבי את חילוקי המנהגים "בין חסידות חב"ד וחסידות פולין בעניין נתינת שלום לרבו" (תורת מנחם כרך ט' עמ' 184). כמו כן ביאר בהזדמנויות שונות (השווה: 'תורת מנחם' כרך ו' עמ' 76; ח' עמ' 242; טו עמ' 226; לב עמ' 29. 46), כי אין זו דרכה של חב"ד לחטוף "שיריים".

למרות זאת, הרי שבאותו ביקור (הנזכר בראשית הרשימה), אותו ערך הרבי באלמוניות אצל הרה"ק ר' אהרן מבעלזא (ראה 'ימי מלך' כרך א' עמ' 466) – קיבל הרבי ממנו באותה הזדמנות "שיריים"!

לימים סיפר על כך הרבי להרב יחזקאל בסר, ממנהיגי אגודת ישראל בארצות הברית (והדברים נחשפו בראיון שהעניק הנ"ל ל'כפר חב"ד' גליון 650 עמ' 22):

פגשתי בו בברלין.. הוא היה גם צדיק גדול וגם ידען גדול.. בלטה הבקיאות שלו בחלק "אורח חיים". הוא העניק לי 'שיריים' ואף דיבר בענין ההלכות של השיעור הדרוש לברכה ראשונה ואחרונה..

אחד ממלוויו של הרבי באותו ביקור, חסיד גור בשם ר' איצ'ה מאיר פירסטנברג סיפר לרב בסר, שהוא זוכר את היום בו הרבי מבעלז הגיע לברלין. הרבי, שהיה אז אברך צעיר אמר לי, הייתי רוצה להכיר את הרבי מבעלז, והלכנו יחד. היה קהל רב. כל אחד נתן לרבי מבעלז שלום, והרבי מבעלז היה נותן שלום עם מגבת על היד. כאשר הגיע הרבי בתורו לתת לו שלום, הגביה הרבי מבעלז את ראשו, הוריד את המגבת והושיט את ידו לשלום. הרבי היה לבוש כמו אדם פשוט, אך הבעלזער הסתכל עליו ואמר: "יש לו יד חמה"...

'שאלה' חצופה

במעמד 'חלוקת דולרים' שהתקיים בי' בסיוון תש"נ (התוועדויות תש"נ כרך ד' עמ' 325) אמר הרבי:

ההנהגה של ליובאוויטש – שזוהי אגב גם ההנהגה של בעלז – בענין (אי) שינה בסוכה, ידועה ומפורסמת – עוד מזמנו של אדמו"ר האמצעי, שנוסף לכך שהיה בעצמו למדן גדול, התנהג כך מפני שכך התנהג אביו אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן-ערוך!

את הביאור ההלכתי בנושא העניק הרבי בהרחבה שנים רבות לפני כן (ראה לקוטי שיחות כרך כט עמ' 219-211, ובתרגום ללשון-הקודש ב'שולחן מנחם' כרך ג' עמ' רט-רכא).

אלא שבשנת תש"נ התבטא הרבי, כי לאותם המחפשים לחרחר-ריב, לעורר מחלוקת ושנאת חנם אין להתייחס:

ובוודאי לא לענות ולהסביר להם בפלפול של הלכה, כאילו יש כאן שאלה בענין של הלכה.. ואין לך חוצפה גדולה מזו כלפי אדמו"ר הזקן (בעל התניא והשולחן-ערוך) לעורר שאלות בענין שינה בסוכה!

שבט יששכר

בביקור תשמ"א הנ"ל התעניין הרבי כיצד נהוג בבעלז בעניין כתיבת השם ישכר – בשני שיני"ן או בשי"ן אחד? והשיב האדמו"ר מבעלז כי זקנו הרה"צ ר' ישכר דב (תרי"ב – כ"ב מ"ח תרפ"ז) – נהג בכתיבת שי'ן אחד, והרבי ביקש לשמוע ביאור על-כך.

באותה שנה במכתב מב' דראש חודש תמוז תשמ"א אותו שלח הרבי לאחד מראשי אגודת הרבנים בארצות-הברית, מצוי הסבר לפשר התעניינות הרבי בנושא. וכך נאמר שם (לקוטי שיחות כרך ל' עמ' 287):

לההערה מאז אודות "ישכר-יששכר" – מה שאמרתי היה לא בעצם הענין, שהרי שקלו-וטרו ומבואר הוא בכמה-מקומות ובפרט בספרי שמות גיטין (כולל – על-דבר חילוקי המדינות בזה), וכן בנוגע לקריאת-התורה (נקבצו השיטות ב'תורה שלימה' לויצא על-הפסוק), אלא-אודות הסתירה מיניה וביה – שהספרים דראשי הגזע נקראו בפי כל, בני ושער – יששכר, וחתימת וקריאת האנשים בשי"ן אחת.

הכוונה כמובן, ל"בני יששכר" ו"שער יששכר" (שמות הספרים), מה שאין כן בחתימת שמם. וקל-להבין.

'רבינו-תם' – מאימתי?

באותו ביקור של האדמו"ר מבעלז אצל הרבי דובר גם אודות מנהג הנחת תפילין דרבינו-תם בבעלזא. כ"ק אדמו"ר התעניין מתי מתחילים בכך – היה ניכר שהתעניינותו של כ"ק אדמו"ר היא בעיקר האם נהגו בבעלזא כמנהג צאצאי ה"בני יששכר" על פי הוראתו – וכן של צאצאי בעל 'היכל הברכה' – להתחיל להניח תפילין רבינו-תם מיום הבר-מצוה; וכן מה נהוג ללמוד בעת הנחתן (בלשון הרבי: "האם עניינים שקשורים בעמקות"?).

כ"ק האדמו"ר מבעלזא השיב שהסדר בבעלזא הוא שמתחילים בהנחת תפילין דרבנו תם אחרי החתונה ואף מאוחר יותר (אחר שנה ראשונה), ולומדים בהם משהו בתורה כפרשה בחומש (חוברת הנ"ל עמ' ל).

מתן שם לבת

בכ"ו מרחשון תשי"א (אגרות-קודש כרך ד' עמ' מח) כותב הרבי על הצורך במתן שם לבת ביום הקריאה הסמוך:

בספר טעמי המנהגים ח"ד ע"ב (בדפוס ירושלים ת"ו תשי"ז ע' שצז) הביא – "שמעתי בשם הרה"צ וכו' [מהר"ש] מבעלז לקרות שם לבת לאחר ה' ימים כו'" עיין שם – ומי יודע אם שמועה אמיתית היא. ובכל אופן, אנו אין לנו אלא הוראות נשיאנו. עיין ספר חסידים סי' תתשא.

יצויין כי בגוף המכתב עצמו מביא שזוהי הוראת אדמו"ר הזקן שהדגיש "שאף שיש טעם הנותן מקום לומר לחכות בקריאת השם עד קריאת התורה דשבת-קודש, בכל זאת מפני טעמים ידועים אין לעשות כן, ויקרא שם לבתו ביום הקריאה הקרוב ליום הלידה".

"טעמים ידועים" ככל הנראה הם לפי דברי הרבי בהזדמנויות אחרות:

א) "כניסת נפש הקדושה" היא תיכף בלידתה ובעת נתינת השם, ולמה לאחרו (לקוטי שיחות כרך יד עמ' 250).

ב) ענין זה קשור עם זירוז הגאולה (התוועדויות תש"נ כרך ג' עמ' 364).

וראה גם 'דרכי חיים ושלום' סימן ריט (בשם אביו הגה"ק בעל בני יששכר).

תחנון בהילולת צדיקים

יום חמישי כ"ב מרחשון תשל"ה. אחר קריאת התורה נכנס לשוחח עם הרבי אדם בעל אישיות תורנית. להלן קטע מתוך השיחה ('מקדש מלך' כרך ד' עמ' שצח):

שאלה: נוכחתי היום כשהתפללו בבית הכנסת כאן וראיתי שאמרו תחנון, והדבר היה לי לפלא: ... שהרי יום זה הוא יום ה"יארצייט" של הקדוש הרה"צ רבי ישכר דוב מבעלזא? וכ"ק אדמו"ר השיב:

כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע – אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר – אמר לו פעם בעניין זה – אין זמן כה מתאים לבקש ולהיענות כבימים אלו.

כפילת תיבות

באחד ממכתביו נקט כ"ק אדמו"ר באופן ברור "להימנע מכפילת תיבות בתפלה" (אגרות-קודש כרך ז"ך עמ' תקכד) [וראה עוד אגרות קודש כך ח"י עמ' קכו]. השווה ל'מנהגי בעלז' עמ' ט – אודות מהרי"ד זצ"ל שבין הוראותיו לש"ץ – "..שלא לחזור על תיבה אחת פעמיים".

רבינו תם לאבל

לעניין זה קבע הרבי ('התוועדויות תשמ"ח' כרך ב' עמ' 585 וראה גם שם עמ' 573):

בנוגע למעשה בפועל – מעשה רב – ידוע שמניחים תפילין גם ביום הראשון, ואפילו תפילין דרבינו תם..

השווה (שם): "רבינו [הרה"ק ר' אהרן] כשהיה אבל, הניח תפילין של רבינו תם".

מצות מצוה

"כשאכל אדמו"ר מצות.. היה זה מן המצות שאפו עבורו בערב-פסח" (אוצר מנהגי חב"ד פסח עמ' מא. וראה שם עמ' רנח).

וב'מנהגי בעלז' עמ' לח: בכל הפסח היה רבינו [הרה"ק ר' אהרן] אוכל רק ממצות מצוה של ערב פסח.

מצות בסעודות שבת

כ"ק אדמו"ר נהג לאכול מהמצות שנותרו מימי הפסח, בכל עת שנטל ידיו לסעודה.. בסעודות השבת .. שבנוסף לחלות.. אכל גם מהמצות ('אוצר מנהגי חב"ד' עמ' רנח).

השווה למנהגי בעלז עמ' מה:

בכל השבתות שמפסח ועד שבועות היה רבינו [הרה"ק ר' אהרן] אוכל גם מצה בכל הג' סעודות של שבת.

שיחות לנשים

כב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ השמיע כמה פעמים שיחות ודברי חיזוק לפני נשי ובנות ישראל. כ"ק אדמו"ר נהג כן כמה פעמים בשנה בקביעות. ובמנהגי בעלז עמ' נד: בערב יום כיפור לפנות ערב אמר [הרה"ק ר' אהרן] דברי ברכה והתעוררות לנשים.

התעוררות וגם ברכות

"בערב יום הכיפורים אחרי מנחה נוהג כ"ק אדמו"ר לברך את כל בני ישראל.. בברכת חתימה טובה.." ספר המנהגים – נעתק ב'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' קצא; ומשנת תשמ"ב (שם עמ' קצג): לא היתה זו ברכה בלבד אלא שיחה, שבה היה הרבי משלב גם את ברכתו [וראה שם עמ' קצד – לעניין בני-הבית].

הנהגה דומה נזכרה גם במנהגי בעלז עמ' נד: בבעלז אמר בערב יו"כ ג' פעמים התעוררות ומוסר, א) בחדרו לפני משפחתו, שם התכנסו אנשים נשים וטף. ב) בחדר הגדול לפני נשי העיר. ג) בבית הכנסת.

ריבוי סכך

"מרבים בסכך" כך נאמר ב'ספר המנהגים' – וראה בהרחבה ב'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' רסה-ו. ובמנהגי בעלז עמ' נו: "הסכך בסוכת רבינו היה צפוף מאד".

גם להם יש 'תורה'..

ב'היום יום' כה מנחם-אב נאמר בזה הלשון:

שגם על בת צריך לומר לתורה (ולחופה ומעשים טובים) על-פי מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יז, א) נשי במאי זכיין באיקרוי כו' ובאתנוי כו' ונטרין כו'.

וראה במנהגי בעלז עמ' עו:

בבעלז היה המנהג לברך מי שנולדה לו בת למזל טוב, בברכה זו כמו שמברכים לבן הנולד היינו שיזכה לגדלה לתורה ולחופה ולמעשים טובים. פעם אמר מרן [הרה"ק ר' אהרן] זצ"ל הטעם, מפני שגם לנשים יש תורה, כמו שכתוב "אל תטוש תורת אמך".