מדורים נוספים
	התקשרות גליון 1051- כל המדורים ברצף
	חיות ושמחה בעבודת חשבון-הנפש והמרירות
	ברגע כמימרא תופסים שנמצאים "בשערייך ירושלים"
	הלכות הצריכות בשבת
	פרשת תבא
	כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו
	הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן
	הלכות ומנהגי חב"ד

איזה מן ההלכות חשוב במיוחד ללמוד? * האם ניתן לקיים מצוות צדקה בשבת-קודש, וכיצד? * מתי כדאי להימנע מנתינת 'דמי חנוכה', ומה משותף ל"גרזן" ו"עץ"? * מקומה של קופת צדקה במהלך השבת * וכיצד יש לנהוג בשטר או במטבע שנתקבלו מהרבי? * רשימה ראשונה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בני, בתי חוסו עלי!...

נפתח רשימה זו בקטע ממכתבו של הרבי שפורסם לאחרונה, המתאים במיוחד לענייננו:

מלך מה"מ [=מלכי המלכים] הקב"ה ברך את יום השבת ויקדשהו ונתן כח ביום זה לרומם ולהוסיף חיות בנשמות בנ"י [בני ישראל] (אפילו באלה שאין מרגישים זה – בדוגמת יום הגשם שמתברכת השדה אפילו של זה שהי'ה ישן כל זמן ירידת הגשם וגם לאחר כך לא סיפרו לו עד"ז [על דבר זה] כלל),

והשם מבקש את "בניו ובנותיו", שביום שהוא שבת וינפש – גם הם ינהגו ככה, וטרח ופרט פרטי ההנהגה

ובל[שון] חז"ל – הוא מתחנן שלא יחללו ר"ל [=רחמנא ליצלן] את היום בו בחר מכל הימים וכו'.

והיתכן שזקוקים להסברה נוספת שכשאביו המלך עומד אצלו ממש (שהרי מלוא כל הארץ כבודו) ומתחנן: בני (בתי) חוס[ה] עלי ואל תפריע העונג שבת שלי (על-ידי שאת(ה) מחללת אותו בפני), ואדרבא: וקראת לשבת עונג וכו' – ביחד עם כל בני המשפחה וכו' ושבת מיני'[ה] (ומאופן ההנהגה בו) מתברכין כולי יומי דהשבוע הבא וכו'...

חיסרון ביסודות היהדות

אגב ביאור משנה בפרקי אבות התבטא הרבי כך בשנת תשל"ה (שיחות קודש תשל"ה כרך ב' עמ' 115 ושם עמ' 183):

ישנו מי שסבור שמכיוון שהוא "לומד תורה לשמה", והוא מאריך בתפילה ונותן צדקה וכו' לשם מה עליו ללמוד הלכות? הוא יאמר פרק תהלים והדבר יסייע לו – שכן "לא יאונה לצדיק כל און"!...

אלא ייאמר ברורות וראוי להדגיש, כי כל אלו אין להם שייכות לפועל, שכן ידיעת ההלכות בפועל מצריכה לימוד הלכות (ברכות הנהנין, הלכות תפילה, דיני הפסק בקריאת-שמע וכו', הלכות מוקצה) ב"קיצור שולחן ערוך" או ב"שולחן ערוך אדמו"ר הזקן". לולי זה לא יידע אם הדבר הוא מוקצה אם לאו!

...מהלכות שבת מביא אדמו"ר הזקן גם בסידורו "הלכתא רבתי לשבתא" אותם ענינים שנוגעים לכל-אחד-ואחד שבערב-שבת יעיין בשולחן ערוך כדי לידע את המעשה אשר יעשה!

ובפעם אחרת, בהתוועדות יו"ד שבט ה'תשט"ו (תורת מנחם כרך יג עמ' 234) התבטא הרבי:

אם רוצים שיגדלו תלמידים יראי שמים (שלא יקדיחו תבשילם ברבים – ראה ברכות יז, ריש עמוד ב. סנהדרין קג, סוף עמוד א) – יש להשגיח ולבחון אם התלמיד יודע אודות יסודי היהדות, ויתירה מזה – אם הוא יודע בפשטות בהנוגע לפועל: דיני ברכת הנהנין, דיני הפסק בתפלה, דיני טלית קטן, דיני מוקצה בשבת, וכיו"ב כל פרטי הדינים שנתבארו בקיצור שולחן ערוך...

"בימות החול – הרי הדברים האסורים אינם נמצאים בבית כלל, מה-שאין-כן בשבת, שאז נמצאים בבית גם דברים אסורים, כמו דברי מוקצה, ועל-דרך-זה בנוגע להוצאה והכנסה מרשות לרשות, כך, שכל דבר שרוצים לעשות, יש לברר תחילה האם מותר לעשותו", כך הסביר הרבי בשבת-שובה תשכ"א (תורת מנחם כרך כט עמ' 16).

דברים 'פשוטים'

גם ביו"ד שבט תש"כ (ליקוטי שיחות כרך וא"ו עמ' 305; תורת מנחם כרך ז"ך עמ' 330) שלל הרבי את השקפתם של 'רבנים' בדורנו הסבורים כי "הלכות שבת ומוקצה... והדומה לזה – הם דברים 'פשוטים' כאילו אינם לפי ערך גדולתם". ההיפך הוא הנכון. דווקא על ידי התעסקות בעניינים אלו – קבע הרבי – מוסיפים אור בעולם!

ולכמה מקומות כבר כתבתי וכן מסרתי בעל-פה על-דבר ההכרח הגדול לפרסם הידיעות בדיני ברכות הנהנין, הפסק בתפלה, מוקצה כו' שרבה העם-הארצות בזה במדה מבהלת, ואם בדורות שלפנינו זרזו על זה.. על-אחת-כמה-וכמה בימינו אלה שהיה הפסק ובלבול המוחין...

– כך כתב הרבי בכ"ט שבט תשט"ו, להרה"ח ר' ירמי' אלאי מרבני יוהנסבורג (אגרות קודש כרך יו"ד עמ' שנה).

וביו"ד כסלו של אותה שנה (שם עמ' קל), להרה"ג ר' יונה שטנצל זצ"ל (מייסד מפעל המשנה וההלכה היומית) כתב הרבי:

ברובא דרובא חסרה הידיעה דהלכות הצריכות בחיי היום יומים, והיינו כפשוטו בהלכות ברכות הנהנין, הפסק בתפלה, מוקצה בשבת כו' וכו', ולדאבון הרב ביני לבינו ככל אשר תגדל ידיעת הבחור או האברך בתורה תמעט אצלו הידיעה בהנ"ל.

בשיחת כ"ד תמוז תשל"ו (שיחות קודש תשל"ו כרך ב' עמ' 481) אומר הרבי:

אפילו בשבתות בהן טלטול כסף [אסור משום] מוקצה, הרי ישנן כמה אופנים של צדקה המותרים בשבת, החל מללמוד ולחנך את הזולת בעניינים המחיים את נפשו – נוסף לצדקה כפשוטה על ידי הענקת אכילה ושתיה, שזהו ענין המותר לטלטל בשבת...

ופעם אחרת טורח הרבי להדגיש (ש"פ חוקת תש"מ – שיחות קודש תש"מ כרך ג' עמ' 512) כי בי"ב וי"ג תמוז בשנה זו אפשר לקיים את ענין הגמילות-חסדים אף עם דברים שאילו היה חל בשבת היו מוקצה!...

להניח במקום גבוה...

עד כמה יש לחנך ילדים להרגלים של זהירות מחפצי המוקצה שלהם בשבת, מוצאים אנו בשיחה שנאמרה לפני ילדי מחנה 'גן ישראל' ובנות מחנה 'אמונה' בכ"ח מנחם אב תשמ"ט (התוועדויות תשמ"ט כרך ד' עמ' 215), אז אמר הרבי:

כל ילד יהודי – צריך להיות ה'שופט' וה'שוטר' בנוגע להנהגתו הפרטית ובנוגע לחדרו, החדר שבו נמצאים הספרים שלו, קופת הצדקה שלו ושאר חפציו, שהכל יהיה מונח בסדר הראוי,

שהספרים יהיו נקיים וכל ספר יהיה מוכן בעת שצריך ללמוד בו; קופת הצדקה תהיה מוכנה בכל ימי החול, ואילו בשבתות וימים-טובים תהא מונחת במקום גבוה שאמנם יוכלו לראות אותה ולזכור על מצות הצדקה, אבל כדי לתת צדקה בפועל ימתינו עד מוצאי השבת או היום-טוב,

וכן בנוגע לאופן שבו מונחים שאר חפציו – שכל דבר יהיה מוכן בשעה שזקוקים לו, ואם הוא 'מוקצה' אזי בשבת ויום-טוב יהיה מונח במקום גבוה שלא יגעו בו, וכן להשפיע על החברים והחברות שגם הם ינהגו כן בחפצים שלהם הנמצאים בחדריהם.

באופן דומה התבטא הרבי גם ביחידות בט"ז אדר תשמ"ז (התוועדויות תשמ"ז כרך ב' עמ' 649):

...וגם בשבת ויום-טוב שאינו נותן צדקה (ואסור אפילו לטלטל קופת צדקה וצריכים להניחה במקום גבוה שלא להכשל בטלטול מוקצה) – הרי עצם ראיית קופת הצדקה מזכירה לו שערב שבת וערב יום-טוב נתן "לחם משנה" של צדקה גם בשביל שבת ויום טוב.

צדקה באופן המותר

בהתוועדות ש"פ נצבים תשמ"ח (התוועדויות תשמ"ח כרך ד' עמ' 376) מדבר הרבי על אחדות, ולכל לראש – בנוגע למעשה הצדקה, שעל ידה נעשית האחדות של הנותן והמקבל בפועל ממש:

וכדאי להתחיל בזה תיכף ומיד – ביום השבת עצמו – באופן המותר בשבת, על-ידי צדקה במאכל ומשקה, או על-ידי צדקה רוחנית, כמו נתינת עצה טובה, ועל-אחת-כמה-וכמה על ידי לימוד התורה, ועוד וגם זה עיקר – קבלת החלטה טובה שתיכף ומיד לאחרי השבת יקיים מצוות הצדקה כפי שיכולים לקיימה גם ביום המעשה, ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ובפרט כשעיכוב המעשה אינו מרצונו אלא מפני ציווי ה', ובלשון ההלכה – "אריה הוא דרביע עלי"...

או כפי שביקש הרבי בליל ב' דחנוכה תשמ"ב (התוועדויות תשמ"ב כרך ב' עמ' 594):

בכל שמונת ימי החנוכה תהיה הוספה מיוחדת במצות הצדקה. ובנוגע לשבת חנוכה – אפשר לקיים מצות הצדקה על-ידי נתינת מאכל ומשקה (דבר שאינו מוקצה), או לתת ביום שישי כפליים, "לחם משנה", הן עבור יום הששי והן עבור יום השבת.

ובליל כ"ג כסלו תשמ"ט (התוועדויות תשמ"ט כרך ב' עמ' 22-24) אמר הרבי:

כיון שהדלקת נר חנוכה צריכה להיות תיכף ומיד בצאת השבת, וכל המקדים הרי זה משובח – הרי, ההכנות להדלקת נר חנוכה שאי-אפשר לעשותם ביום השבת צריכים לעשותם בערב שבת, ואפילו ההכנות שמותר לעשותם ביום השבת, מוטב שיעשום בערב שבת, שאז יהיו באופן מסודר כו', כיון שלא צריכים לחשוש מענינים של מוקצה, להזהר בכל תנועה ותנועה כו'".

בהמשך מעורר הרבי אודות הוספה בנתינת מעות חנוכה – ליתן סכום גדול יותר מהרגיל, אך מדגיש:

אלא שבקביעות שנה זו שלילה הראשון של חנוכה הוא במוצאי שבת שלא להכנס לספיקות בנוגע לטלטול המעות לפני הבדלה כו'. ומוטב שיתנו מעות חנוכה בלילה השני.

וכשיבטיחו ויודיעו להילדים שיקבלו מעות חנוכה מחר, ובהוספה על מה שמקבלים בכל שנה – בוודאי לא תהיה להם תרעומת על שדוחים נתינת מעות חנוכה מנר ראשון לנר שני.

שלא ניכשל...

בהזדמנות (התוועדות תשד"מ כרך ב' עמ' 752) תיאר הרבי "שאלה" שהגיעה אליו במכתב מרוסיה:

יושב לו יהודי 'מאחורי מסך הברזל' ולמרות כל הקשיים והסיכונים הקשורים עם שמירת התורה ומצוותיה – מצליח הוא לשמור שבת, להיזהר בתכלית שלא יכשל ח"ו באיסור של מלאכה בשבת (לא רק איסור דאורייתא, אלא גם איסור מדברי סופרים, מוקצה וכיוצא-בזה) ולאחרי כל זה – הבעיה היחידה שמטרידה את מנוחתו היא: האם יוכל לקיים את ההידור דקידוש על היין!...

במוצאי שבת פרשת שמיני תשל"ט (שיחות קודש תשל"ט כרך ב' עמ' 597), השמיע הרבי שיחה נגד מגמות ליברליות שהנהיגו 'רבנים' (רפורמים וקונסרבטיביים) בארצות הברית, ובין הדברים התייחס לעובדה שישנם המזמינים יהודים לנסוע בשבתות ל...בתי כנסת! וכך אמר:

כל היודע דבר ומודע לעובדה שבמכונית עוברים כמה פעמים על איסורי 'מכבה' ו'מבעיר'; שלא לדבר על הגזירה 'שמא יתקן' או הגזירה של 'מוקצה' וכל שאר הענינים – הוא פשוט מחלל שבת בפרהסיא על-ידי עשיית מלאכות האסורות מן התורה הכרוכות באיסור סקילה!...

הגרזן על העץ

לא אחת תבע הרבי להוריד עניינים מסויימים לתחום המעשה עד למעשה בפועל, והשתמש בפתגם (ספר השיחות – ה'ש"ת עמ' 104. תש"ב עמ' 84. תש"ד עמ' 104) "טאפאָרו-דא-פלאחו" (הגרזן על העץ).

באחת ההזדמנויות (ש"פ פינחס תשמ"ה – התוועדויות תשמ"ה כרך ה' 2628) הדגיש:

שניהם – הן ה"גרזן" הן ה"עץ" – אסורים בשבת מחמת "מוקצה", כי אם הדיבור בענין זה [מותר], מכיון ש"מפקחין על צרכי ציבור בשבת", והעיקר – לעשות זאת בפועל ממש לאחרי צאת השבת.

הקב"ה ידאג...

בשיחת ש"פ תולדות תשמ"ה השמיע הרבי דברים נוקבים (התוועדויות תשמ"ה כרך ב' עמ' 750):

..ששה ימים בשבוע הוא חושב על כסף, אבל ביום השבת – יודע כל יהודי שהכסף הוא דבר מוקצה! לכל הפחות ביום השבת אל תחשוב על כסף, "ביום השביעי תשבות"! אלא מה? – הוא דואג מה יהיה באמצע השבוע, כאשר יצטרך להתרים בעל-הבית פלוני, ובכן, אם משום כך – אדרבה: כאשר אתה תעסוק בענינים שהוטלו עליך – ידאג הקב"ה לענינים הכספיים באופן טוב יותר ממך!...

טלטול הקופה

בליקוטי שיחות (כרך כא עמ' 381) נדפס קטע "ממכתב כסלו תשמ"ג" ובו נאמר:

...צדקה לפני הדלקת הנרות, והעיקר לנצל זה להדגיש שאסור להמדליקה לטלטל הפושקע [=הקופה] לאחר ההדלקה, ולכן צריכה להיות לכתחילה במקום בו תשאר שם עד לאחרי הבדלה (שכמה אינן יודעות על-דבר-זה)...

בשיחה לתלמידות מחנה הקיץ "אמונה" מו' אלול תשל"ט (לקוטי שיחות כרך כד עמ' 298) הזכיר הרבי את מנהג ישראל לתת צדקה לפני הדלקת נרות, ובעת הגהת השיחה הוסיף את ההערה 75 שהודפסה באותיות בולטות:

מובן ופשוט שצריך להזהיר וככל הדרוש את הנשים והבנות המדליקות שלא לטלטל חס-ושלום את קופת הצדקה לאחרי הדלקה.

ואולי זהו הטעם שלא נתפשט כל-כך מנהג נתינת הצדקה לפני הדלקת הנרות מפני חשש האמור. ומפני גודל עניין השבת הנה גם לספק חששו. ועוד וגם זה עיקר שהחשש הוא בנוגע לקדושת שבת (ושמירתה) – והרי זה סתירה מיניה וביה להכנס לחשש כזה על ידי הוספה במצות נרות-שבת-קודש שכל ענינה קדושת שבת. וצריך-עיון בכל זה.

"ככל שמטבע או שטר דולר זה [=שהוענק על ידי הרבי למדליקות נרות-שבת-קודש] הוא חשוב, זה עדיין מוקצה, וכמו כל כסף אחר, אסור לנגוע בו בשבת ויום-טוב", כתב הרבי בשנת תשל"ה ('מורה לדור נבוך', כרך א', עמ' 239).