זה היה בשנת תשי"ב, בתום ביקור של הרב צבי גרינוולד, אז מדריך צעיר בישיבת חתם סופר בירושלים, אצל נשיא הישיבה, רבי עקיבא סופר.
הרב גרינוולד (איש חינוך ותיק ומוערך, המתגורר כיום בכפר חב"ד) נהג להביא מעת לעת את התלמידים אל נשיא הישיבה, והוא היה משוחח עמם בדברי תורה ומשמיע באוזניהם דברי עידוד וחיזוק.
בתום אחד הביקורים האלה ביקש רבי עקיבא סופר מהרב גרינוולד להישאר, ואמר לו: "הלוא אתה חסיד חב"ד, אספר לך סיפור שממנו אפשר ללמוד מהו רבי".
רבי עקיבא סופר היה בנו של רבי שמחה-בונם סופר, ששימש רבה של פרשבורג. אביו נפטר בגיל צעיר יחסית, ובנו נתמנה לממלא מקומו ברבנות העיר ובנשיאות ישיבת חתם סופר.
וכך סיפר רבי עקיבא סופר:
"פעם אחת נסעתי לאחת מערי המרפא בצ'כוסלובקיה – אינני זוכר אם זו הייתה מרינבד או קרלסבד. זו הייתה עיר משופעת במרחצאות מרפא, ורבים באו להירפא בה.
"בעודי צועד ברחוב המרכזי הבחנתי ביהודי נשוא פנים היושב על ספסל לצד נער צעיר. מיד זיהיתי מי הם: אלה היו אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש ובנו הריי"צ (רבי יוסף-יצחק).
"כשהתקרבתי אליהם קמו לכבודי. נדהמתי. האם הרבי מליובאוויטש ובנו צריכים לקום מפניי?!... הרבי הרש"ב פנה אליי: 'שלום עליכם רבה של פרשבורג! בידנו דרישת שלום טרייה מהישיבה שלכם בפרשבורג!'.
"שוב הופתעתי. כיצד הם מגיעים לישיבה שלי? הרבי סיפר על רצונו לפתוח ישיבה (לימים ישיבת 'תומכי תמימים').
"באותה עת היה עולם הישיבות שרוי במשבר, שכן תלמידי ישיבות רבים הלכו שבי אחר רוחות ה'השכלה' וגררו אחריהם את חבריהם. בעקבות זאת נסגרו ישיבות רבות. בחורים יראי ה' למדו בקבוצות קטנות בבתי המדרש בעיירות. הישיבה שלנו בפרשבורג הייתה מהמועטות שפעלו, והרבי הרש"ב ביקש לתהות על אופייה וסדריה.
"הזמנתי את הרבי ובנו לבוא אל אכסנייתי, והם שוחחו עמי על הישיבה וקיבלו את כל המידע שהיה דרוש להם. בעקבות הביקור הוזמנתי לביקור גומלין במלונו של הרבי הרש"ב.
"קבענו מועד, ובאתי אל מלונו של הרבי הרש"ב. הרבנית, רעייתו של הרבי, פתחה את הדלת והזמינה אותי להיכנס. בטרם נכנסתי אל הרבי אמרה שרצונה לבקש ממני בקשה אישית.
"היא פנתה אליי ואמרה: 'בעלי סובל מכאבי שיניים קשים ומסרב ללכת לרופא השיניים, מפני החומרות ההלכתיות שעליהן הוא מקפיד. בהיותך רב ופוסק הלכה, אני מבקשת ממך לדבר איתו ולומר לו שהדבר מותר, ושעליו לגשת לרופא שיניים ולשים קץ לסבלו'.
"הבנתי מיד מה גרם לרבי להימנע מטיפולי השיניים. באותה עת החומר ששימש לסתימות בשיניים היה מתכת, והימצאות מתכת בפה עוררה דיון בענייני כשרות, אם המתכת יכולה להפוך לחלבית או לבשרית או 'לבלוע' חמץ...
"נדהמתי. שאני אפסוק לרבי מליובאוויטש? ובכל-זאת, הרבנית מתעקשת. הסכמתי.
"נכנסתי אל הרבי, שוחחנו בדברי תורה, וכשסיימנו אמרתי: 'במחילה מכבוד תורתו, לא הייתי מעלה על דעתי להתערב בענייניו, אבל זו בקשתה של "אשת חבר כחבר"... היא ביקשה ממני לדבר עם הרבי ולבקשו שיפנה אל רופא השיניים'...
"הוספתי ונימקתי: 'אין כאן בעיה הלכתית של ממש. המזון המוכנס לפה אינו רותח, שכן ה"כלי ראשון" עומד על האש, וממנו המזון עובר למצקת, וממנה לצלחת, לכף, ורק אחר-כך לפה. אין כאן איסור; המתכת לא "בלעה" בשר או חלב או חמץ. נשאר רק שמץ של חשש, "חששא דחששא", האם בשביל זה צריך לסבול כאב שיניים?'".
הרב גרינוולד ישב מרותק לסיפור, והרב סופר המשיך:
"אתה יודע מה ענה לי הרבי? הרבי השיב: 'רבה של פרשבורג! הלוא אתם יודעים שלפעמים השוחט ששחט את העוף הרגיש שהשחיטה לא הייתה מושלמת. לא שחס ושלום הייתה "פגימה" בסכין השחיטה, אלא שהוא הרגיש כי תנועת הסכין לא הייתה מושלמת. זה מקרה של "חששא דחששא", ומתעוררת שאלה: האם לאכול את העוף?... ובכן, נניח שאכלתם ועברתם פעם אחת על "חששא דחששא". קרה מה שקרה ועכשיו יש לכם עניין לתקן'.
"הרבי הרש"ב המשיך: 'אולם כאן יש איסור "חששא דחששא" תמידי, יום ולילה. אין זו אכילה חד-פעמית. הכאב הזה של "חששא דחששא" כואב הרבה יותר מכאב שיניים!'".
מסיים הרב גרינוולד: "הרב סופר הצביע לעבר מרפאת השיניים של הד"ר חננאל הסמוכה לביתו ואמר בהתרגשות: 'אני רואה את סבלם של מי שבאים אל הרופא עם כאבי שיניים, אך הרבי אמר שחששא דחששא כואב יותר! כשאמר זאת אחז בי רעד'...
"והרב סופר סיים ואמר בסערת נפש: 'נו, האם אתה יודע עכשיו מהו רבי? המבין אתה?!'".
(על-פי סיפורו של הרב גרינוולד לתכנית 'תורת חיים' של JEM) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
