לא הביט אוון ביעקב (כג,כא)

פירוש - מה שלקח יעקב את הברכות מעשו, לא היה באוון ובמרמה.

וטעם הדבר הוא, שבעצם היו ברכות אלה שייכות ליעקב, אלא שיצחק לא רצה להעניקם ליעקב משום שהיו ברכות גשמיות, ואילו דרכה של תורה היא "פת במלח תאכל" (אבות פ"ו). לעומת זאת, רבקה סבורה היתה כי אמנם אין להתאמץ ולחזר אחרי "שמני הארץ", אבל אם הם באים ממילא, מעצמם - אפשר וצריך לנצלם לעבודת הבורא, כי הם מרחיבים את דעתו של אדם ללימוד התורה.

(אור-התורה במדבר עמ' א'תרע)

לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלוקיו עמו (כג,כא)

"יעקב" רומז לעבודת ימי החול (שלכן אומרים במוצאי שבת "אל תירא עבדי יעקב"), ואילו "ישראל" מורה על עבודת יום השבת.

"לא הביט אוון ביעקב" - כשאדם מתבונן בגדולת ה' בתפילת יום חול, הוא חייב לעמול כדי להתגבר על ה"אוון", אלו המחשבות הזרות המבלבלות, אבל לבסוף הוא מצליח בכך ("לא הביט אוון ביעקב"), מכיוון ש"ה' אלוקיו עמו" - הקב"ה עוזרו.

"ולא ראה עמל בישראל" -לעומת זאת, בשבת אין העבודה מתוך עמל ויגיעה, אלא מתוך תענוג ומנוחה, "וקראת לשבת עונג". שכן "ה' אלוקיו עמו"; בשבת מאיר בנפש גילוי אלוקי נעלה, וכתוצאה מכך נכנע הרע ואין צורך להילחם עמו.

(לקוטי-תורה במדבר עמ' ע)

לא הביט אוון ביעקב... ה' אלוקיו עמו (כג,כא)

"לא הביט אוון ביעקב" - הקב"ה נושא עוון ופשע. מדוע?

"ה' אלוקיו עמו" - האדם ממשיך אלוקות בנפשו, הוא מביא גם את נפשו הבהמית לידי אהבת ה'; ועבודה זו ממשיכה בחינת "רב חסד", שממנה באה נשיאת עוון, כדכתיב (תשא לד), "ארך אפיים ורב חסד... נושא עוון ופשע".

(לקוטי-תורה שיר-השירים עמ' לא)

מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל (כד,ה)

"יעקב" - מלשון "עקב", רומז לבעלי-עסק. ואילו "ישראל" - "לי ראש" - רומז ליושבי-אוהל, שתורתם אומנותם.

לכן נאמר אצל יעקב "אוהליך" ואצל ישראל "משכנותיך", שכן כאשר בעל-עסק קובע עיתים לתורה הרי זה אצלו כ"דירת עראי" בלבד - "אוהל"; ואילו תורתו של יושב אוהל היא "דירת קבע" ו"משכן".

(לקוטי-תורה במדבר עמ' עד)