כיצד באה לביטוי העבודה שלאחרי מתן תורה, במצוות הראשונות לא תעשה ועשה, שנאמרו מיד לאחריו? * כיוון שישנו הביטול ש"אין עוד מלבדו", מדוע יש לצוות עוד על ביטול המעלות והשלימויות? * ראשית עבודתו של היהודי בכל יום היא קבלת עול, שאין עוד שום מציאות מלבדו גם לא באופן טפל * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. עומדים אנו ב . . פרשת יתרו, שזוהי הפרשה דמתן תורה.
ובעניין זה1 ישנו סיפור (וכמו כל סיפור הרי זה גם הוראה) שסיפר בעל ההילולא2 אודות תורת אדמו"ר הזקן, וזה לשונו:
לאחרי קבלת התורה – הלא תעשה הראשון הוא "לא תעשון אתי כו'"3,
– כן הוא הלשון ברשימה, וכנראה היה כן גם בדיבור, שלא נזכר המשך הכתוב "(לא תעשון אתי) אלהי כסף ואלהי זהב", אלא רק "לא תעשון אתי" –
והעשה הראשון הוא "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך"4.
הטעם שהלא תעשה כאן קודם לעשה – הרי זה לפי שהעדר קודם ליש, וריקבון קודם לצמיחה, ולפי ערך גודל הריקבון לפי ערך זה היא הצמיחה בזריעה ונטיעה.
והמצוות עשה היא – "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך": "מזבח אדמה תעשה" – מזבח של ביטול תעשה את עצמך. "עולותיך" – העליות שלך, ו"שלמיך" – השלימות שלך, תזבח על המזבח להיות עפר ואפר ממש.
עד כאן תורת אדמו"ר הזקן שחזר אותה כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא.
ושאלו אצלו: כיוון שישנו עניין "מזבח אדמה תעשה לי" – "אדמה", שמורה על עניין הביטול, על דרך מה שכתוב5 "ונפשי כעפר לכל תהיה", כאדמה שהכול דורסין עליה, ובזה גופא "מזבח (אדמה)", שמבטל איזה מציאות שתהיה – מהו עניין זביחת העליות והשלימות?
והשיב כ"ק מו"ח אדמו"ר, שיתכן שיהודי עומד בציור של ביטול, "מזבח אדמה", ואף-על-פי-כן, מצד "עולותיך" ו"שלמיך" – העליות והשלימות שלו, שהם עליות אמיתיות ושלימות אמיתית על-פי תורה, היינו, שנמצא בדרגא נעלית בתורה ומצוות – נעשה אצלו עניין של מציאות, מבלי הבט על כך שלפני זה – או מצד עניינים אחרים – היה במעמד ומצב של "מזבח אדמה תעשה לי". ולכן, גם לאחרי העניין ד"מזבח אדמה תעשה לי", צריך לפעול בעצמו שיוכל להיות "וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך".
[וזהו מעין האמור לעיל (במאמר6) שגם כאשר שוללים את עניין "אשר חרפו אויביך הוי'"7, הוי' דייקא, שפירושו שהוא מהוה כל ההוויות8, ובמילא אין שום מציאות בלעדו – יכולה להיות עדיין מציאות של "חרפו עקבות משיחך"7, ושתהיה קרירות בלימוד התורה וקיום המצוות. וטעם הדבר – לפי שחסרה הדביקות ב"הוי' אלקיך אש אוכלה הוא"9, והחיסרון בדביקות גופא פועל שנעשית מציאות של זולת].
ב. ונקודת העניין בזה:
העדר קודם ליש, וריקבון קודם לצמיחה – כמו שכתוב10 "הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל", היינו, שכדי שיוכל להיות עניין הצמיחה, צריך להיות תחילה העדר המציאות שלו – "לא תעשון אתי". ועל דרך מה שכתוב5 "ונפשי כעפר לכל תהיה", ורק לאחרי זה יכול להיות "פתח לבי בתורתך".
וזהו גם מה שכתוב בתניא11 ש"ראשית העבודה ועיקרה ושרשה" הוא עניין קבלת עול.
וכתוצאה מזה הוא גם הדין בנגלה – שהתחלת היום של יהודי היא באמירת "מודה אני לפניך", היינו, שאינו מתחשב בהבנתו והשגתו, "יאָ פאַרשטאַנען, ניט פאַרשטאַנען", אלא הוא מודה ש"החזרת בי נשמתי", ושהקב"ה הוא "מלך חי וקיים" – "מלך" דייקא, שממנו נעשית המציאות והחיות של כל המדינה, והיינו, שמציאות העם היא על-ידי זה ש"מלך שמו נקרא עליהם"12.
ג. ויש לומר בדרך אפשר בביאור הדיוק ברשימה הנ"ל –שלא נזכר סיום הפסוק "אלקי כסף ואלקי זהב", אלא רק "לא תעשון אתי":
"אלקי כסף ואלקי זהב" – מורה על מציאות בעלת ציור מפורט, בקו של חסדים, קו הימין, שזהו עניין "כסף", מלשון "נכסוף נכספתה"13, או בקו של גבורות, קו השמאל, שזהו עניין "זהב", שהוא כמראה אש (כידוע בקבלה ומבואר בארוכה בחסידות שכסף וזהב הם קו הימין וקו השמאל14).
ובכן: לא רק מציאות כזו ("אלקי כסף ואלקי זהב") צריכים לשלול, אלא יתירה מזה – "לא תעשון אתי", שלא תהיה שום מציאות שאפשר לומר עליה שהיא "אתי", היינו, שאין זה עצמותו ית' אלא טפל אליו יתברך, "את הטפל"15, היינו, שלא תהיה אפילו מציאות שבדרך טפל.
והעניין בזה – שכאשר ישנה מציאות בדרך טפל, הנה לאחרי השתלשלות המדרגות יכול לבוא מזה גם עניין של עבודה זרה כפשוטה, כפי שמבאר הרמב"ם בספרו יד החזקה16 שבתחילה היה העניין של עבודה זרה באופן שהיו מודים שיש אלקה, "קרו ליה אלקא דאלקייא"17, אלא שהיו סבורים שישנה עוד מציאות – מציאות טפלה – של כוכבים ומזלות, שעל-ידם נמשכת ההשפעה למטה כו'.
ולכן נאמר "לא תעשון אתי", שצריכים לידע שאין שום מציאות זולתו יתברך, "אין זולתך אפס בלתך כו'"18 (ככל פרטי העניינים והדיוקים שבזה19), "אין עוד מלבדו", כי אם אלקות בלבד.
ד. ועניין זה הוא התחלת הגישה מיד לאחרי מתן תורה, בתור הקדמה לכל העניינים – אף שלכאורה הרי זה תכלית העבודה.
והביאור בזה – שזהו על דרך תורת רבינו הזקן20 בענין דרשת חז"ל21 על הפסוק22 "בכל קראנו אליו", "אליו ולא למדותיו", שהפשטות והעצם שלמטה, עצם הנשמה, קורא להפשטות והעצם שלמעלה – ששם הוא העניין ד"אין עוד מלבדו", כפי שהוא קודם שנברא וקודם שנאצל העולם, קודם כל הענינים, עד לתכלית כל העילויים.
וזהו גם עניין "שם שמים שגור בפי כל"23, ולכן, אפילו הנשים ועמי הארץ לוקחים את העניין בפשטות – שעניין "רופא חולים" ו"מברך השנים" וכל פרטי הברכות, הרי זה נמשך מעצמותו ומהותו יתברך ישירות כאן למטה, כיוון שהוא יתברך כל יכול, וכמו שכתוב24 "מרום וקדוש אשכון – ואת דכא ושפל רוח", למטה מטה ביותר.
ולכן, סדר העבודה הוא באופן שהתחלת כל העניינים מיד לאחרי מתן תורה – שלכאורה ענינו הוא הבנה והשגה – הרי זה הציווי "לא תעשון אתי", דהיינו ש"אין עוד מלבדו", שזהו תוכן עניין "מודה אני לפניך מלך חי וקיים", כנ"ל.
ומהביטול של "לא תעשון אתי" נעשה לאחרי כן עניין הצמיחה – שזהו עניין "מזבח אדמה", שהרי "מזבח" יש לו ציור, אורך ורוחב וקומה, היינו, שהביטול הוא ב"ציור" של מזבח, ונעשית גם המציאות של עליות ושלימות ("עולותיך" ו"שלמיך"), אלא שבזה צריכה להיות העבודה והיגיעה ד"וזבחת עליו", כנ"ל.
ועניין זה הוא גם תכלית עניין התורה ומצוותיה – כמו שכתוב25 "ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה (כל המצוות, כולל גם מצוות תלמוד תורה) ליראה את ה' א-לקינו גו'", היינו, שהתכלית של קיום התורה ומצוות היא כדי שיהיה עניין היראה. והיינו, שעניין היראה הוא הן התחלת העבודה, "דא תרעא לאעלאה"26, והן סיום ותכלית העבודה.
וזהו כללות עניין פרשת יתרו וסיומה, שבה נאמרו ציוויים והוראות הנ"ל שהם לדורי דורות, שהרי עניין מתן תורה הוא בכל יום ויום, כנוסח ברכת התורה: "נותן התורה", לשון הווה27.
ה. ובנוגע לענייננו:
נהוג בהתוועדות של יום ההילולא לערוך מגבית עבור "קרן תורה"28, ובהמשך למדובר לעיל – עושים זאת לא באופן של פרסום ומציאות, אלא דווקא באופן חשאי, בלא הכרזות, ונותנים באופן של "בזבוז", והנתינה היא עבור אלו שרוצים ללמוד תורה באופן האמור – ללא רעש ("אָן אַ שטורעם און אָן אַ ליאַרעם"), ולא כדי לעשות לו שם, אלא לימוד התורה לשמה, ללא שום תכלית.
וכן יעשו גם בהתוועדות זו, וכל הרוצים ירשמו את שמם בצירוף שם האם על פתקא בפני עצמה, ויצרפו מיד את הסכום, או שירשמו על פתקא שנייה את סכום נדבת לבם הטהור, ועד – מעצם הלב.
ועניין זה ימשיך ברכת הצלחה בלימוד התורה, הן בלימוד התורה של עצמו, והן בלימוד התורה שילמדו אחרים על-ידי הממון שלו,
– כמבואר בתניא29 ש"הואיל ובמעות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו . . הרי נותן חיי נפשו לה'" –
וכיוון ש"תלמוד מביא לידי מעשה"30, אזי נכלל בהצלחה בלימוד התורה גם הצלחה בקיום המצוות.
וכאמור לעיל – שכללות העבודה תהיה באופן של "והלכת בדרכיו", "ולדבקה בו", ועל-ידי זה יפעלו להיות "ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד", ובמילא – "לא תעשון אתי", שלא תהיה שום מציאות אחרת, כיוון ש"אין עוד מלבדו"; וישנו עניין "עולותיך ושלמיך", אלא שזהו באופן של "וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך",
וכפי שממשיך בסיום העניין: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי"4 – "אזכיר" דייקא (כמבואר במפרשים31 הדיוק במה שנאמר "אזכיר", ולא "תזכיר"), כיוון שעומד בדרגא כזו שהקב"ה מדבר בו, כמו שכתוב32 "אדנ-י שפתי תפתח", על דרך שמצינו במשה רבינו (ועל דרך זה במשה שבכל אחד ואחד33), מקבל התורה הראשון, ש"שכינה מדברת מתוך גרונו"34 – אזי "אבוא אליך וברכתיך"4, ועד לברכה כפשוטה, למטה מעשרה טפחים, בבני חיי ומזוני רויחי.
(מהתוועדות מוצאי שבת קודש פרשת בשלח ה'תשכ"א. תורת מנחם כרך ל, ע' 88-93)
___________________________
1) בהבא לקמן – ראה לקו"ש חל"ו ע' 98 ואילך (משיחה זו).
2) סה"ש תרצ"ט ס"ע 337 ואילך. וראה גם תו"מ חי"ד ע' 131. וש"נ.
3) יתרו כ, כ.
4) שם, כא.
5) נוסח "אלקי נצור" בתפלת העמידה (ברכות יז, א).
6) פ"י (תו"מ תשכ"א ח"ל ע' 46 ואילך).
7) תהלים פט, נב.
8) ראה זח"ג רנז, סע"ב. פרדס ש"א פ"ט. תניא שעהיוה"א רפ"ד.
9) ואתחנן ד, כד.
10) ישעי' כז, ו. וראה תו"א פרשתנו (בשלח) סא, ג. ובכ"מ.
11) רפמ"א
12) ראה לקו"ת במדבר יג, ד. ובכ"מ.
13) ויצא לא, ל.
14) ראה לקו"ש ח"ו ע' 159. וש"נ.
15) ב"ק מא, ב.
16) הל' ע"ז ספ"א.
17) מנחות בסופה.
18) נוסח תפלת שחרית לשבת.
19) ראה המשך תער"ב ח"א ע' תקסה. ע' תקסט. ע' תקצג. ח"ב ע' תשפא. ח"ג ע' א'שפז. ועוד.
20) אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' קמד ואילך (נעתק ב"היום יום" יא תשרי).
21) ספרי – הוהא בפרדס של"ב פ"ב.
22) ואתחנן ד,ז.
23) ראה תו"א וירא יד,ב. סה"מ תרפ"ט ריש ע' 20. וש"נ.
24) ישעי' נז,טו.
25) ואתחנן ו, כד.
26) זח"א ח, רע"א.
27) ראה של"ה כה, א. לקו"ת תזריע כג, א. ובכ"מ.
28) ראה גם שיחת יו"ד שבט דאשתקד סל"ז ואילך (תו"מ חכ"ז ע' 333 ואילך). וש"נ.
29) פל"ז (מח,ב).
30) ראה קידושין מ, ב. וש"נ.
31) ראה שפ"ח לפרש"י עה"פ.
32) תהלים נא,יז
33) ראה תניא פמ"ב. ובכ"מ.
34) נסמן בלקו"ש ח"ד ע' 1087. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
