העיירה הוסיאטין שבאוקראינה לבשה חג. הרחובות צוחצחו ומורקו, וההתרגשות ניכרה על פני התושבים. בשעה טובה ומוצלחת זוכה העיר לארח את שמחת נישואי בנו של הצדיק רבי מרדכי-שרגא מהוסיאטין.
בכל פינה מתגודדים החסידים ומנסים לצוד פיסות מידע. מי יהיו האורחים החשובים? כיצד תתנהל השמחה? על דבר אחד אין עוררים: השידוך הוא ממש ענבי הגפן בענבי הגפן. החתן, הרב שלום-יוסף, הוא בנו של מורם ורבם האדמו"ר מהוסיאטין, והכלה, חיה, היא בתו של הגאון רבי אפרים מרגליות.
החופה נקבעה ליום שישי. עם בוקר נכנסו אל העיירה האורחים המכובדים, המחותנים ומקורביהם. רף ההתרגשות עלה. בין האורחים היו רבי אברהם טברסקי, המגיד מטריסק, סב הכלה, והאחים הקדושים הצדיקים מסדיגורה ומצ'ורטקוב.
הופעתו של המגיד מטריסק הייתה מלאת הוד והדר, ועשתה רושם עז על הנוכחים. הוא היה לבוש מעיל מרהיב, ופניו הקורנות, שטהרה ניבטה מהן, שבו את לב הציבור. הצדיק ניהג את השמחה ביד רמה. החוגגים חשו שהוא מרומם אותם לעולמות השמחה הרוחניים והתמלאו אושר עילאי.
השמחה גאתה והלכה, וסחפה עמה את כל החסידים. המחותן, הצדיק מהוסיאטין, חלק כבוד רב למחותנו, ויחד ניצחו על קול הרינה באוהלי הצדיקים.
בתוך הקהל היה חסיד מקומי שעינו הייתה צרה בכבוד הרב שנחל סב הכלה. אפשר שראה בזה פגיעה כביכול בכבודו של רבו, האדמו"ר מהוסיאטין. במקום להיות שותף לשמחה, נפל הלה במלכודת יצרו הרע. הוא נדחק לעבר שולחן המזרח, שסביבו הסבו הצדיקים המחותנים, וליבו חורש רע.
אט-אט התקדם האיש לעבר מקום מושבו של המגיד מטריסק. בהזדמנות המתאימה חמק אל מתחת לשולחן, זחל לעבר הצדיק ובסכין שהיה עמו חתך את כנף מעילו ההדור.
כאשר המגיד קם לצאת בריקוד לכבוד החתן והכלה נדהמו הנוכחים לראות את מעילו הקרוע בזדון. מהומה פרצה באולם. הקהל כולו היה מזועזע מהמעשה החצוף. גם המחותן, הצדיק מהוסיאטין, היה נסער, וציווה על החסידים לחקור מי עשה את המעשה.
רק המגיד מטריסק מחל על כבודו וביקש מהמארחים להשקיט את העניין. "חלילה", מחה הצדיק מהוסיאטין, ולא הרפה עד שבעבודת חקירה מאומצת הצליחו הגבאים להצביע על האיש שקרע את הקריעה.
הצדיק מהוסיאטין הורה לקרוא לחסיד הזה אל חדרו. גם המחותן, אבי הכלה, היה שם. האיש שנתפס בקלקלתו פסע אל החדר בצעדים כושלים ובמבט מושפל. מצפונו כבר ייסר אותו קשות על המעשה הנלוז, אך את הנעשה אין להשיב. עתה עליו לתת את הדין על מעלליו.
הצדיק מהוסיאטין ציווה לזַמן אל החדר את הגאון רבי יעקב וידנפלד מהרימלוב, שהיה מחסידי הוסיאטין והתפרסם כפוסק הלכה נערץ, וכמי שחיבר את שו"ת 'כוכב מיעקב'. "אנא", פנה אליו כשנכנס אל החדר, "פסוק-נא את דינו של האיש על-פי דין תורה וקְבע מה יהיה עונשו".
הביט הגאון מהרימלוב בנאשם והבחין בבגדיו הבלויים והמרופטים. מצבו הכלכלי לא טוב, חשב בליבו. הוא התוודע מעט לרקע המשפחתי של החסיד ולעובדת היותו מטופל בילדים רבים, וליבו נכמר.
בתוך-תוכו ביקש להסיר את קפֵדתו של הצדיק מהוסיאטין וללמד זכות על האברך, אף שביזה תלמידי חכמים, והוא פתח וסיפר:
"פעם אחת קרה מקרה חמור בעיר הגדולה אוסטראה. אדם שאינו הגון ביזה ובייש ברבים את ראש הקהל. ראש הקהל הנכלם תבע את האיש לדין תורה אצל הצדיק רבי יעקב-יוסף מאוסטראה, המכונה רבי ייב"י.
"הביט הצדיק רבי ייב"י בנתבע וזיהה מיד שהאיש עני מרוד, ובעקבות זאת הוא נרגן ומריר. 'הוא לא התכוון לתקוף אותך דווקא', אמר לראש הקהל, 'אלא ראה בך כתובת להטיל עליה את כל מרירות ליבו. אנא', הוסיף הצדיק, 'חמול עליו. לוּ רק הייתה לו פרנסה ראויה והיה רואה ברכה בעמלו, לא היה מגיע לידי כך'.
"וכך", הוסיף וסיפר הגאון מהרימלוב, "במקום להשית על המבייש עונש חמור כגמולו, השמיע רבי ייב"י את פסק דינו: 'עליך, ראש הקהל, לדאוג שתהיה ליהודי הזה עבודה מכובדת המפרנסת את בעליה כראוי. כשישוב לו כבודו האישי האבוד, ודאי לא יזיק לאיש'".
הגאון מהרימלוב עשה אתנחתה קלה ואמר: "גם אני רואה לפניי יהודי שגורלו לא שפר עליו, וחייו מלאים ייסורים וקשיים. זו הסיבה למעשה החמור שעשה, ולא שנתכוון לפגוע חס ושלום בצדיק. לכן מבקש אני משני הצדיקים הגדולים היושבים כאן שיעתירו תפילה וברכה בעד יהודי זה, שיזכה לפרנסה הגונה מתוך רווחה והצלחה, וממילא לא יעשה עוד מעשים כאלה".
ארשת שביעות רצון רבה ניכרה על פני שני הצדיקים היושבים בדין. דבריו של הגאון מהרימלוב נתקבלו על דעתם. "היטב דיברת", אמר הצדיק מהוסיאטין בקורת רוח, והחל להעתיר על החסיד התוקפן שפע ברכות...
(על-פי 'בעלוץ צדיקים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
