תרומה אחרי משפטים
מדוע נקבעה פרשת תרומה אחרי פרשת משפטים, העוסקת בדיני ממונות שבין אדם לחברו? ללמדך שאין אדם רשאי לתרום ולנדב אלא אחרי שווידא כי הכסף שלו ולא של אחרים.
(רבי יוסף-דב מבריסק)
שפע ברכה
"ויקחו לי תרומה" (כה,ב). "ויקחו לי תרומה" בגימטרייה "שפע ברכה והצלחה". שכן על-ידי הצדקה של בני ישראל עולה קרנם למעלה, שיהיה להם שפע של ברכה והצלחה.
(רבי מרדכי מקוזמיר)
אדם שלם
"מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" (כה,ב). מיהו "כל איש" – אדם שלם, שכל-כולו 'איש'? – מי "אשר ידבנו ליבו" – שכל-כולו מתנדב לעבודת ה' וליבו מסור ונתון תמיד אך ורק לענייני שמים.
(המגיד מקוזניץ)
לגלות ולהרים
"כל איש" – בכל יהודי יש מעלות טובות, וצריך לדעת לגלותן, לנצלן ולהרימן לצורך שמים.
(ממעינות הנצח)
גישה מתאימה
יהודי הנודב מממונו לדבר שבקדושה נותן זאת בלב חפץ, כדברי הכתוב (שמות כה,ב) "אשר ידבנו ליבו". צריך רק למצוא את הגישה המתאימה לעוררו, ואז נותן כל אחד ואחד כפי יכולתו, מי זהב, מי כסף ומי נחושת.
(לקוטי שיחות)
לקבל לשמה
מפרש רש"י: "לי – לשמי". לא רק נותן הצדקה צריך לתת את הצדקה לשמה, אלא גם מקבל הצדקה צריך לקבלה לשם שמים, שכן על-ידי קבלת הצדקה הוא מזכה את הנותן במצווה.
(רבי זושא מאניפולי)
הפרשה והרמה
למילה תרומה שני פירושים: הפרשה והרמה, ושניהם עולים בקנה אחד – כאשר אדם מפריש מכספו לדבר של קדושה, הוא מרים אותו מחומריותו ומגשמיותו, ומעלהו לרוחניות ולקדושה.
(לקוטי שיחות)
זיכוך המוח והלב
עבודת הצדקה מזככת את מוחו וליבו של האדם אלף פעמים ככה, ועל זה נאמר (משלי יד,לד): "צדקה תרומם גוי".
(תורה אור)
עולם הפוך
עולם הפוך הוא עולמנו: את ספרי התורה נוהגים האנשים לנשק בידיהם, ואילו נדרים הם נודרים בפה, אך אינם משלמים. עליהם לעשות להפך – לנשק את ספרי התורה בפה ואת הנדרים לשלם בידיים.
(מלבי"ם)
הכמות עיקר
על התפילה נאמר: "טוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה", אולם בַצדקה הרבה שלא בכוונה גם הוא עניין חשוב מאוד, שכן בצדקה העיקר הוא כמות הטוב והחסד הנעשים על-ידה. על-ידי יותר כסף עושים יותר דברים טובים.
(רבי שניאור-זלמן מלאדי)
הכול, מכול, כול
בצדקה צריך להיות בבחינת "בכול, מכול, כול": ללכת ולאסוף כספים לצדקה צריך – "בכול", עם כל אחד ואחד שמוכן לכך, ואל לו לאדם להקפיד אם ההליכה עם פלוני היא לכבודו או שלא לכבודו. לקחת נדבה צריך – "מכול", מכל אחד ואחד שמוכן לתת. ולקחת צריך – "כול", כל סכום שהוא, ולא להתרעם על הנותן מעט.
(רבי יוסף-בער מבריסק)
שוטה ופיקח
משל הדיוט אומר: "שוטה נותן ופיקח נוטל". על מי הדברים אמורים? על נותן הצדקה: שוטה העושה צדקה נדמה לו כאילו הוא רק נותן, אבל פיקח העושה צדקה יודע שבעצם הוא נוטל. רעיון זה רמוז במשנה (שבת א,א): "פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית" – לא העני הוא שנוטל מבעל הבית, אלא בעל הבית הוא שנוטל מן העני, שכן בזכות נתינת הצדקה מתברכים הוא ונכסיו.
(רבי ישראל מרוז'ין) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
