להזהיר על השמיטה

"ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה,ב). אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, למה נמסרו ישראל למלכויות? אמר לו: מפני שהיו מחללים את השביעית ואת היובל... רצונך שלא יגלו, הזהירם על השמיטות ועל היובלות.

(מדרש תנחומא)

מצווה כללית

מצוות שמיטה נחשבת מצווה כללית מפני שני דברים: המצווה הזאת מתקיימת שנה שלמה, ובכך מובלטת נצחיותן של מצוות התורה, העומדות בתוקפן בכל זמן ובכל מקום. כמו-כן מצווה זו מתקיימת באדמה, בסוג הדומם, והיא באה ללמד על כל המצוות, שמטרתן הפיכת העולם הזה הגשמי והחומרי לדירה לו יתברך.

(הרבי מליובאוויטש)

שמיטה ושבת

מצוות השמיטה דומה למצוות השבת – כשם שהשבת מחזקת בלב יהודים את היותם עם קדוש, כך מצוות השמיטה משרישה בליבם את האמונה כי גם אדמתם קודש, אחרי שהיא שובתת בשנה זו כשביתת הקב"ה ביום השביעי.

(דעת חכמים)

שלוש שמיטות

שלוש שביתות הן: שבת, חגים ושמיטה, והן כנגד עולם, שנה, נפש. השבת היא לשביתת הנפש, כפי שנאמר (שמות לא,ז) "וביום השביעי שבת וינפש". החגים הם בבחינת שביתת הזמן, כלשון הברכה "מקדש ישראל והזמנים". השמיטה היא שביתת העולם, כפי שנאמר "ושבתה הארץ שבת לה'".

(רבי צבי-הירש מזידיצ'וב)

שנה של קודש

"ושבתה הארץ שבת לה'". כשם שתכלית יום השבת אינה לעסוק בה בדברי הבל, אלא להתעלות בתורה, במידות ובמוסר, כך בשנת השמיטה, שהאדם בטל בה ממלאכה, הזהיר הכתוב שזו תהיה "שבת לה'" – לנצל את השנה הזאת לעבודת ה'.

(הדרש והעיון)

עבודת הכרם

"ושש שנים תזמור כרמך" (ויקרא כה,ג). "כרמך" רומז לכל יהודי, המשול לכרם, כדברי הכתוב (ישעיה ה) "כי כרם ה' צבאות בית ישראל". "תזמור כרמך" –  כל יהודי חייב לעבוד את עבודת הכרם בנפשו פנימה, לסקל ולזמר את המידות הרעות של קנאה, שנאה, תאווה וכיוצא בהן.

(לקוטי תורה)

הוראה לחיים

"כי תבואו אל הארץ... ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה,ב). "כי תבואו אל הארץ" – כשאדם מסתדר בחיי משפחה ומתחיל לעסוק בעניינים ארציים, "ושבתה הארץ שבת לה'" – עליו לדעת שהתעסקות זו חייבת להיות למען ההתעלות הרוחנית של הארציות והחולין.

(לקוטי שיחות)

הכוח לשש השנים

"שש שנים תזרע שדך" (ויקרא כה,ג). עבודת שש השנים אפשרית בזכות שנת השבע. כדי שאדם יוכל לברר ולזכך את העולם בשש שנות העבודה, עליו לעסוק לפעמים בעבודה שהיא למעלה מהעולם – שנת השבע –  ואז כשהוא חוזר לעולם יצליח לבררו.