בקשת "יהי אור"
"ויאמר אלוקים יהי אור, ויהי אור" (בראשית א,ג). יהודי שבא לפני הקב"ה בתפילה ובתחנונים "אלוקים, יהי אור", האר לי באורך, עד מתי אשקע בחושך – מיד "ויהי אור", השם יתברך מאיר לו.
(רבי נח מלכוביץ)
צדיק גוזר
הצדיקים נקראים בשם "אלוקים", ככתוב (שמות ז) "ראה נתתיך אלוקים לפרעה". כאשר הצדיק רואה שחסר לאדם דבר מה בגשמיות או ברוחניות, ואומר – מברך וגוזר – "יהי אור", אזיי "ויהי אור" – אמירתו מתקיימת.
(הבעל-שם-טוב)
שם מהקב"ה
"ויקרא אלוקים לאור יום" (בראשית א,ה). חמישה דברים קרא הקב"ה בשמות בטרם היות האדם, ואלה הם: אור, חושך, שמים, ארץ וימים. עם האדם הם שישה.
(אבן-עזרא)
האור הגנוז
אמר רבי אליעזר: אור שברא הקב"ה ביום הראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה, שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא.
(חגיגה יד,א)
רז בזר
'אור' בגימטרייה 'רז' ו'זר'. עבודת הצדיקים היא לגלות את ה'רז' הטמון גם ב'זר', ואז נעשֶה "אור".
(כתר שם טוב)
לא בערבוביה
"ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" (בראשית א,ד). ראהו כי טוב, ואין נאה לו ולחושך שיהיו משמשין בערבוביה, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה.
(רש"י)
הפרדת תחומים
כיצד יכולה להיות ערבוביה של אור וחושך, והלוא הטבע הוא שהאור דוחה את החושך? אלא שהערבוביה הייתה בזמן: כל עוד לא הבדיל הקב"ה בין האור ובין החושך, שימש האור משך זמן מסויים ואחריו החושך, לסירוגין. ההבדלה ביניהם הייתה ש"קבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה".
(הרבי מליובאוויטש)
צפו בעיניהם
הבעל-שם-טוב ותלמידו המגיד ממזריטש היו רואים בעיניהם הגשמיות מסוף העולם ועד סופו ממש, והיו אומרים לתלמידיהם את מה שהם רואים. הם יכלו לראות כך מפני שגלוי היה לפניהם האור שנברא ביום הראשון, שהקב"ה גנזו בתורה.
(הצמח צדק) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
