לינה במלון של גוי

בהתקשרות לפרשת חוקת (גיליון תקיח) הובא סיפור שסיפר הרה"ח הרב זלמן-לייב שיחי' אסטולין בשם הרה"ג הרה"ח ר' יעקב פנטילייב ז"ל, שהיה רבה של העיירה אוראל ובו נכתב, בין השאר, כי בהיות הרביים בדרכים, לא ישנו על מיטה שישנו עליה אחרים.

ולהעיר מאגרות-קודש  כרך ח"י עמ' תנח:

"במה שכתב אודות הלינה בהאטעל - ראינו מנשיאינו הק' שהיו נוהגים בהאמור בלי כל חשש אף שהיה הדבר ידוע ומפורסם, כיוון שרבו המבקרים אותם - בהאטעל. ועיין סוכה לב סוף עמ' ב: מהדר וכו' הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא כו'".

הרב שלום-דובער חייקין, רב קהילת חב"ד-ליובאוויטש קליוולנד, אוהיו

תגובה על הנ"ל:

א. במכתב שציין כת"ר לא נתפרש המקור והטעם לטענת האיסור. ושמעתי [-גם אני שמעתי כך, השואל] שהיא כנראה שלילת השינה "על מיטת ארמית" (במקור: הישיבה עליה, וכפי שהביא הפר"ח יו"ד קטז ס"ק ט, מגמ' פסחים קיב,ב, לפי הפירוש שם "ארמאית ממש". וכבר ציין זאת בס' "שמירת הגוף והנפש" סי' רסג. ולפלא שבס' "אהלך באמיתך" העוסק בהולכי דרכים, לא מצאתי מזה מאומה לע"ע).

ב. אגב, נושא "מלון של גוי" הוא היחיד שמצאתי לע"ע שהרבי מתיר (ללון שם, דהיינו - דורש שלא יחמירו בזה כשם שלא החמירו בזה רבותינו נשיאינו, ולא רק שיימנעו מלנהוג או ינהגו מנהג מסויים, כמו בעניין: תכלת בציצית/אי-עטיפת טלית לש"ץ/קיצוץ פיאות הראש וכו') משום "הואיל ונפיק...".

ג. ולגוף העניין, הנה על ההשפעה שיש למיטה על הישן עליה, ניתן לקרוא בכמה מקומות, ומהם: 'סיפורי חסידים' כרך מועדים, סיפורים מס' 347, 425. 'לקוטי ספורים' להרב פרלוב, עמ' שיד סיפור יט. [כן סיפר הרה"ח ר' שלום דובער שי' בוטמאן בשעתו ב'כפר חב"ד' בשם אביו הרה"ח ר' שניאור זלמן ע"ה, שכאשר ביקר אצלו הרה"ק ר' לוי יצחק ע"ה אבי הרבי, טרחו למצוא מיטה מיוחדת עבורו, השואל]. ואולי למיטה "ציבורית" שאינה רכוש פרטי אין השפעה כזאת, וצ"ע.

הרב יוסף-שמחה גינזבורג, עומר

כוס של ברכה בשלושה

הבהרה בקשר להנדפס ב'התקשרות' (גיליון תצז עמ' 16) בנושא זה:

מלשון לוח 'היום יום' (יד כסלו) ברור, שאין צורך לשלול כוס של ברכה ביחיד (הדעה הראשונה בשו"ע אדמוה"ז), כי לפירוש הרמ"ק והאריז"ל (הובאו בשו"ע הזוהר סי' קפב באבן-יקרה ס"ק ב) ואדה"ז בזוהר, אין מקום לכוס בפחות משלושה. נשאר רק להכריע בזה אם כדעה השנייה (שבזימון חייבים כוס) או השלישית (שגם בג' או בי' אינה חובה אלא "מצוה מן המובחר"), וגם לדעה השלישית, יש להורות מתי למנהגנו מברכין בכוס של ברכה.

והנה את ההוראה "מברכין ברכת המזון בכוס של ברכה, אף שאין עשרה" ניתן לפרש בשני אופנים:

א. כהנהגה קבועה ומחייבת (וכן משמע לכאורה מהלשון, אף שלא ראינו לנהוג כן אצל רבותינו נשיאינו ואצל זקני החסידים).

ב. שאפשר לברך גם בשלושה (ובא רק לשלול שלא יאמרו - אף שאין דעה כזאת - שרק בעשרה ניתן למנהגנו לברך בכוס-של-ברכה, כפי הנהוג בפועל בדרך-כלל).

ועל-פי הנהוג בפועל (ועל-דרך דברי הרמב"ם בהל' שמיטה ויובל פ"י ה"ו "שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה, ובהן ראוי להיתלות"), העדפתי את האפשרות השנייה.

בשיחת שבת-קודש פרשת נשא תנש"א (סה"ש ח"ב עמ' 596*) מדובר על מעלת ההתוועדות המיוחדת, ומדגיש את ייחודה בכך שאוכלים סעודה ממש ומברכים בכוס של ברכה שקשור לגאולה, עיי"ש. ולצורך כך מביא בהערה את הדעה "שברכת-המזון טעונה כוס אפילו ביחיד, ועל-אחת-כמה-וכמה בשלושה, ועל-אחת-כמה-וכמה בעשרה...". אין כאן שום הכרעה ולא שמץ של הכרעה, אלא הדגשה של מעלת כוס של ברכה ותו-לא. וכדי שלא ילמדו מזה, מביא בשולי-הגיליון את מנהג העולם, דהיינו שלמעשה אין נוהגין כדעה זו, וכן נכון על-פי הקבלה.

הרב יוסף-שמחה גינזבורג, עומר

*) התוועדות נוספת, פתאומית, לפני השקיעה (מלבד ההתוועדות הרגילה כבכל שבת), כמסופר בהערה שבתחילת השיחה.

אגב, במפתח הענינים שבכרך זה מופיע הנושא רק בערך 'ברכת המזון' ואין ערך 'כוס של ברכה'. במפתח מרז"ל שם לא נזכר שו"ע אדה"ז סי' קפב כלל!

עוד בעניין הפסק באמצע שמו"ת

בקשר למה שהובא בגיליון תסז בעניין ההפסקה באמצע שמו"ת, שאדמוה"ז מביא בסי' רפה ס"ו ש"יש נוהגים לגמור כולה ערב שבת שחרית אחר התפילה, ושלא להפסיק כלל באמצע שמו"ת אפילו בדיבור", היה עדיין ניתן לומר שכמו שמנהגנו בקשר לזמן הקריאה הוא כדעה הראשונה שם בשו"ע אדמוה"ז "לגמור כל הפרשה שמו"ת ערב שבת אחר חצות" (ראה 'היום יום' ד' טבת), ולא כדעה השנייה, אם כן אין צריך כלל לחשוש גם לפרט השני שבדעה השנייה - שלא להפסיק באמירת שמו"ת. אלא שהרבי באג"ק חי"ח עמ' תקס ('שערי הלכה ומנהג' ח"א עמ' רמב) מביא את ההכרעה שב'היום יום', ויחד עם זה אינו שולל הקפדה זו: "ומובן שצריך להתחיל עוד הפעם - בעת הסיום, לדעת המקפידים שלא להפסיק בקריאת שמו"ת".

הרב שבתי פרידמן, עיה"ק צפת