הצדיק רבי זליג משרענצק הגיע פעם אחת לבקר אצל נכדו, הצדיק רבי יחיאל-מאיר מגוסטינין. הוא הגיע בבוקר, ורבי יחיאל-מאיר עדיין לא התפלל. ביקש הנכד מסבו לשבת לאכול ארוחת-בוקר ולא להמתין לו עד שיסיים את תפילתו. הסב דווקא רצה לחכות, אבל הנכד הפציר בו עד שנעתר.

כשחזר רבי יחיאל-מאיר מהתפילה אמר לו סבו: "אומר לך 'רוח-הקודש' – לא התפללת היום ביישוב-הדעת".

התפלא הנכד: "איך ידעת?".

השיב רבי זליג: "ב'חובת הלבבות' כתוב שהמתפלל בלא כוונה דומה למי שנותן לחברו לאכול והוא אינו אוכל עמו. מכיוון שנתת לי לאכול ולא אכלת עמי, ודאי התפללת בלא כוונה"...