חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:32 זריחה: 6:18 כ"ה בשבט התש"פ, 20/2/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

טובה אחרונה
מעשה שהיה

בשבוע שעבר נפטר בירושלים הרב יצחק זילבר, שהכול הכירוהו בשל גאונותו וצדקותו המיוחדות. הרב זילבר ומשפחתו עלו ארצה מרוסיה בשנת תשל"ב, וכאן התחיל הציבור בארץ להכירו. חייו ופועלו בשנים שקדמו לכך נשארו, מטבע הדברים, ידועים ומוכרים פחות לציבור.

חייו מאחורי מסך-הברזל התאפיינו במסירות-נפש חסרת-פשרות לכל עניין שבקדושה. דמותו המיוחדת בלטה גם על רקע העובדה שעל-אף שורשיו הליטאיים (סבו התגורר בראגובה שבפלך פוניבז'), בילה הרב זילבר חלק ניכר משנות חייו הבוגרות ברוסיה (כארבע-עשרה שנה), בקרב חסידי חב"ד בטשקנט, והיה אחד מבני-החבורה.

מספר הרב בצלאל שיף, מנהל אגודת שמי"ר (שומרי מצוות יוצאי רוסיה):

הרב זילבר ברח לטשקנט מקזאן. הוא עלה לרכבת ונמלט מעירו לאחר שבית-משפט מקומי שלל ממנו את זכות ההורות על שני ילדיו. זאת, מכיוון שנתפס שומר תורה ומצוות, ובחקירתו אף העז להודות כי הוא מאמין באלוקים. אדם כזה נפסל, אליבא דהקומוניסטים, לגדל ילדים.

גם משפחתנו הגיעה לטשקנט בנסיבות דומות. כמותנו היו עוד רבים שנרדפו על-ידי השלטון בשל דבקותם ביהדותם. כך נוצרה בטשקנט קהילה גדולה של פליטים אשכנזים, יראים ושלמים - מרביתם חסידי חב"ד.

חיי הקהילה בטשקנט היו מפותחים כל-כך, עד שהיה בהם מקום לשני רבנים גדולים בתורה ובחסידות - הרב שמריהו מרינובסקי והרב זלמן פבזנר (בובער). מסיבה שאינה ברורה לי עד עצם היום הזה, נהגו השלטונות בטשקנט מידה רבה של העלמת-עין כלפי יהודים ויהדות.

כשהגיע הרב זילבר לטשקנט לא הכירו איש, אך הכול הבחינו שמדובר ביהודי של צורה, ומיד דאגו לכל צרכיו. המעבר לטשקנט היה בעבורו הלם חיובי. לפתע הוא נמצא בסביבה יהודית-חסידית - אוכל כשר, שחיטה מהודרת, שבת, חגים, שיעורי תורה, התוועדויות ועוד. הוא כאילו החל לחיות מחדש.

לפרנסתנו עבדנו אני ועוד כמה חסידים עם הרב זילבר במפעל שייצר שלטים. הפקנו שלטים מכל הסוגים; מתמרורים ענקיים ועד דסקיות-יצרן קטנות למכונות. יום העבודה שלנו נפתח כל בוקר בלימוד נגלה וחסידות. גם במהלך העבודה עסקנו רבות בתורה. הרב זילבר ידע נ"ך על-פה.

אספר כאן סיפור שאירע פעם אחת, אגב עבודה, ושהותיר עליי רושם עז:

המפעל שכן בקומה שנייה. יום אחד, בעיצומה של עבודה, אנו שומעים מכיוון החצר צלילי תזמורת. היה ברור שזו הלוויה, שכן הגויים המקומיים נהגו לנגן בהלוויותיהם. הצצנו מהחלון וראינו למטה בחצר אנשים מקיפים ארון-קבורה פתוח. בארון שכב המנוח, חנוט בחליפה מהודרת. סמוך לו עמדו שני חתניו, שנראו נושאי תפקידים בכירים במפלגה (הקומוניסטית).

לפתע ניתר הרב זילבר ממקומו. "רגע אחד", קרא, "אני מכיר את המנוח; הוא יהודי!". הוא נקב בשמו והוסיף: "הלה תיקן פרימוסים בשוק, וכל אישה יהודייה שנכנסה אליו נהג לשאול אם היא שומרת שבת. אם הבטיחה לו האישה כי לא תשתמש בפרימוס בשבת, תיקן לה אותו חינם אין-כסף". כעבור רגע נוסף של מחשבה, אמר: "מוכרחים לעשות משהו למענו".

הוא שלח אותי להביא מקדחה ידנית. לאחר שהבאתיה לו ירד למטה, נטמע בין המלווים, התקרב לארון-הקבורה, וכך, בעוד הכול עסוקים בטקס - התכופף אל הארון והחל לנקב בו חורים, ליד רגלי המנוח. זאת כדי שייקבר כהלכה - על-גבי האדמה עצמה. כשסיים זאת שב למפעל. "נו, משהו פעלנו", הפטיר בסיפוק.

אך כעבור רגע הרגיש שלא עשה דיי. "היהודי הזה ראוי שנעשה למענו קצת יותר", הרהר בקול רם. הוא קרא לנו לבוא עמו ולהצטרף אליו אל המלווים. ראשונה נסעה משאית ובה הארון, ואחריה נסע אוטובוס עם המלווים, ואנחנו ביניהם.

כשהגענו לבית-הקברות זינקנו ראשונים מהאוטובוס. הרב זילבר הורה לנו בשקט למהר אל המשאית ולהוריד מעליה את הארון. בפקודתו נשאנו את הארון לחדר-טהרה, כל-זאת קודם שבני-משפחה והמלווים קלטו מה קורה. בדרך הספיק הרב זילבר לבקש משומר בית-הקברות היהודי (איצ'ה-מאיר, כמדומני, היה שמו), לעכב את המלווים.

נכנסנו לחדר-טהרה, הפשטנו את הנפטר וערכנו לו טהרה כדין. אני חייב להודות, שבעבורי - בחור כבן שבע-עשרה - זו הייתה פעולה לא-קלה לביצוע. אבל הרב זילבר לא הניח לנו לחשוב ולהתלבט. צריך - עושים.

לאחר הטהרה הלבשנו את הנפטר בתכריכים, החזרנו אותו לארון ונשאנו את הארון החוצה אל המלווים. אמנם חתניו של המנוח לא ידעו מה בדיוק עשינו שם בפנים, אך הם קלטו שהעלמנו לשעה קלה את הארון עם המנוח בתוכו, ורתחו מזעם ממש.

הרב זילבר לא נבהל. בשקט וברוגע ניגש אליהם ואמר: "אבא שלכם היה צדיק, ואנו באנו לחלוק לו כבוד יהודי אחרון. כעת אתם יכולים לקבור אותו".

כזה היה הרב זילבר. תנצב"ה.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)