הגברים לא האמינו
"ויבואו האנשים על הנשים" (שמות לה,כד). הבעלים לא האמינו שהנשים אכן יסירו מעליהן את תכשיטיהן וייתנו אותם בעבור המשכן. לכן נלוו אליהן ובאו לחזות בפלא.
(אמרי חן)
אישור משותף
הדין הוא שאין האישה רשאית למכור את תכשיטיה או לתת אותם במתנה בלי הסכמת בעלה; ואין הבעל רשאי לעשות כן בלי הסכמת האישה. לכן באו "האנשים על הנשים".
(פנים יפות)
בלי ועדים וגבאים
"ויצאו כל עדת בני ישראל... ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו" (שמות לה, כ-כא). מעשה ההתרמה נעשה במהירות – אך עזבו את משה וכבר חזרו ובאו והנדבות בידם. מן הסתם עדיין לא היו אז ועדים וגבאים...
(שפתי כהן)
נדבה ברצון
"והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר" (שמות לו,ג). זה סימנה של נדבה הניתנת ברצון ומכל הלב, שהנותן בא בעצמו ומביאה "בבוקר בבוקר"; משכים ונותן.
(כלי יקר)
שתשרה שכינה
"וירא משה את כל המלאכה... ויברך אותם משה" (שמות לט,מג). חז"ל אמרו כי בברכתו זו אמר להם: "יהי רצון שתשרה ברכה במעשה ידיכם". עם כל מה שהושקע במשכן, הלוא אינו מעשה ידי אדם, וגם כשמעשה האדם נעשה 'לשמה' ובמדרגות הנעלות ביותר, ייתכן שיהיו בו פניות אישיות. לכן התפלל משה וביקש "שתשרה שכינה במעשה ידיכם".
(ספר השיחות תרצ"ו)
נעוץ תחילתם בסופם
בתרומת המשכן היו זהב, כסף ונחושת, ולא היה דבר מבריק מן המראות הצובאות, שמהן נעשו הכיור וכנו. הכיור וכנו באים באחרונה מכל כלי המשכן, ותשמישם הוא בראש כל עבודות המשכן, כי "נעוץ תחילתם בסופם".
(היום יום)
הבינו מעצמן
"וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחוכמה טוו את העיזים" (שמות לה,כו). מפרש רש"י: "היא הייתה אומנות יתרה, שמעל גבי העיזים טוו אותן". הנשים לא נצטוו לעשות את הטווייה על גבי העיזים, אלא שנתעוררו מעצמן לעשות כן. הן הבינו שכישרון מיוחד זה, שחוננו בו מאת ה', נועד שינצלו אותו לבניין המשכן.
(הרבי מליובאוויטש)
ניצול הכישרון
ללמדנו שאם הקב"ה מעניק לאדם חושים וכישרונות מיוחדים, עליו לנצלם בעבודת ה' – לעשות באמצעותם את העולם שיהיה 'משכן' ודירה לה' יתברך.
(לקוטי שיחות) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
