הקב"ה ברא עולם שיש בו שתי דרכים - דרך הטוב ודרך הרע. לאדם ניתנה בחירה חופשית וביכולתו ללכת באחת משתיהן. תיקון העולם בזמן הגאולה הוא היעד שאליו צריך העולם להגיע, ומובן שרצונו זה של הקב"ה חייב להתבצע; אולם יכולת הבחירה החופשית של בני-האדם עלולה לכאורה לשבש יעד זה של הקב"ה, ואולי אף להסיג את העולם לאחור ולהרחיקו מן הגאולה.

ואכן, אנו יודעים שהגאולה תלויה למעשה בידי בני-האדם. חז"ל אומרים, שאם ישראל עושים תשובה - מיד הם נגאלים. במשך שנות הגלות היו הזדמנויות רבות, שאילו היו מנוצלות כראוי, היינו נגאלים. העובדה שלא נגאלנו עד כה מעידה לכאורה על היכולת שניתנה לנו לעכב את הגאולה. כלומר: לעכב את מילוי תכלית הבריאה שייעד לה הקב"ה. והשאלה היא - האומנם?

ירידה לצורך עלייה

הבנת העניין אינה פשוטה, אולם תורת החסידות מסבירה שכשם שעלינו להאמין ביכולת הבחירה החופשית שניתנה לאדם, כך עלינו להאמין בשליטתו המלאה של הקב"ה על כל המציאות ובכך שהוא היחיד שקובע את גורלו של העולם.

יכולת הבחירה החופשית אינה יכולה לעכב חלילה את רצונו וכוונתו של הקב"ה. הלוא אין שום מציאות אמיתית מבלעדי ה', ולא ייתכן שמשהו יוכל להפריע לו במילוי רצונו. גם העובדה שהעניק לאדם בחירה חופשית – "הכול בידי שמים חוץ מיראת-שמים" - אין בה כדי להפקיע ולו משהו משליטתו המלאה של הקב"ה על עולמו.

כוח הבחירה החופשית של האדם אינו יכול להשפיע על עצם כיוון ההתקדמות של הדברים. הקב"ה קבע כי העולם צריך לצעוד לעבר הגאולה, ואת המסע הזה אי-אפשר לשנות. העולם אכן צועד ומתקדם ללא הרף אל הגאולה האמיתית והשלמה. לכן אפשר לקבוע בוודאות מוחלטת שאנו קרובים היום אל הגאולה יותר מאתמול. השפעתו של האדם מוגבלת לשני תחומים - לקצב ההתקדמות ולנתיב המוביל ליעד.

האדם קובע במעשיו אם הגאולה תבוא מהר יותר או תתקדם בתהליך איטי יותר. הוא גם יכול לקבוע אם הדרך אל הגאולה תהיה ישרה ומדורגת, או תעבור מורדות ומעלות. כשהוא בוחר ברע, הוא יוצר מורד ומצב של נפילה זמנית, אך בסופו של דבר, דווקא המורד הזה ייצור עוצמה יתרה שתוביל לעלייה חזקה יותר וגבוהה יותר. זה כוחה של התשובה, שניזונה דווקא מהירידה שנגרמת על-ידי החטא.

מתקרבים יותר

יכולת הבחירה של האדם משפיעה רק על מצבם של פרטים, אך אינה יכולה לשנות את הסך הכולל. בתוך הרכבת המתקדמת אל הגאולה, יכול אדם להחליט לצעוד אחורה, אל הקרונות האחוריים, אבל צעידתו לאחור אין בה לשנות את כיוון תנועתה של הרכבת כולה, ואף לא את כיוון ההתקדמות שלו-עצמו. ובסופו של דבר, גם הנסיגה לאחור של הפרטים תתהפך לטובה ותתרום נופך נוסף להתקדמות הכוללת.

כאשר אדם או קבוצה מחליטים לצעוד בדרך עקלקלה, הם יוצרים מצב זמני של חולשה ועיכוב, אבל בסופו של דבר, דווקא ממעשיהם תצמח עלייה. לאחר שיתברר לכול כי דרכם מוליכה לשום מקום, תגבר ותתחזק הדבקות בדרך הנכונה. הללו, מצידם, ייענשו על רוע בחירתם, אבל בסופו של דבר יתברר שגם הם תרמו למהלך ההתקדמות הכללי.

וכך גם הירידה הגדולה של 'עקבתא דמשיחא' נושאת בתוכה את העלייה הגדולה של הגאולה הקרובה לבוא, ובסופו של דבר אנו מתקרבים עוד ועוד אל רגע הגאולה (ראה בכל זה לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 976, הערה 19, ושם צוינו מקורות נוספים).