שאלה: האם צריך לאחוז ביד את הדבר שמברכים עליו?
תשובה: כל דבר שהאדם מברך עליו, לאוכלו או להריח בו או לעשות בו מצווה – צריך לאוחזו באותה שעה ביד ימינו, כדי שיכוון את ליבו על הדבר שהוא מברך עליו.
גם אחיזה בכלי (כמו מזלג או כף) נחשבת אחיזה (על-פי הקבלה אין לאחוז מאכל באמצעות סכין, כי הסכין מסמל את כוחו של עשיו, המקצר חיים, חלילה. ויש ששללו אחיזה לברכה בכל כלי ברזל).
בדיעבד, מי שבירך ולא אחז כלל את הדבר בידו, אלא הדבר היה מונח לפניו בשעת הברכה – הברכה חלה. לדעת ה'בית יוסף' וה'משנה ברורה', גם אם היה המאכל בתיבה סגורה אלא שהוא שלו ודעתו עליו – דיי בכך, אך לדעת אדמו"ר הזקן נראה שבמצב כזה יש לחזור ולברך (עם זה, אפשר לברך על מי מעיין נובעים, מכיוון שהם כגוף אחד עם המים שלפנינו).
מי שבירך בשעה שהדבר עדיין לא היה לפניו, ואחר-כך הביאוהו לפניו – אפילו בירך על דעת כן, צריך לחזור ולברך לכל הדעות.
גם העולה לתורה צריך לאחוז בידיו, בשעת הברכות שלפני הקריאה ושלאחריה, את העמודים (עצי חיים) של ספר התורה (או את תיק הספר, למנהג הספרדים), ויש האוחזים ביריעה עצמה על-ידי טלית. אף בשעת הקריאה עליו לאחוז בצד אחד של ספר התורה.
כל כוס של ברכה (ברכת המזון, קידוש, הבדלה, ארבע כוסות, נישואין וכו') אוחזים אותה בשעת הברכה ביד ימין, ומביטים בה, שלא להסיח את הדעת ממנה. למנהג המקובלים וחב"ד מניחים אותה בכף היד כשהאצבעות מוגבהות והאגודל תומך בה מן הצד.
מקורות: ברכות מג,ב, נא,ב. רמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"י. טושו"ע או"ח סי' קלט סי"א (שערי אפרים ד,ד ונו"כ) קסז ס"ג, קפג ס"ד, רו ס"ד-ה, נו"כ, שו"ע אדמו"ר הזקן (ובסדר ברכת הנהנין שלו פ"ט ס"ד, נדפס בסוף ח"א עמ' 336, וביאורי הרב גרין והרב אלאשוילי שם), משנ"ב, כף החיים וילקוט יוסף. ספר המנהגים-חב"ד עמ' 28. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
