להאיר את נר ה' נשמת אדם

ובעמדנו ביום ח"י אלול, יום הולדת הבעש"ט - צריכים לידע ולזכור שהבעש"ט פתח וסלל והראה את הדרך ונתן כחות לכל אחד ואחד מאתנו, להיות בעצמו "באהעלפער" ולחזר בעצמו אחר אנשים פשוטים הנמצאים בסביבתו, ולדבר עמהם ענינים פשוטים, ולהאיר על ידי זה את נפשם האלקית, "נר ה' נשמת אדם".

וכיון שכן, מוטל חוב קדוש על כל אחד ואחד (ובפרט אלה שזכו לקבל ולשמוע בעצמם או שמסרו להם הוראות מפורשות בענין זה) לפעול על כל בני ישראל הנמצאים בסביבתו - להדליק ה"נר ה' נשמת אדם" שלהם, או להגדיל את האש הקטנה שדולקת לאטה ונראית בקושי ("דער פייער'ל וואס ברענט שטיל, און קוים קוים אז ס'זעט זיך ארויס"), עד שתהיה מדורה גדולה!

צריך לידע שאצל כל אחד ואחד מישראל ישנו "מעיין", "באר מים חיים", וכיון שטבעם של "מים חיים" שאינם נשארים במקומם (לעצמם), אלא הולכים ומתפשטים למרחוק, כך שעל ידם נעשה "והשקית את העדה ואת בעירם", נמצא, שבכחו של כל אחד ואחד מישראל (שיש בו באר מים חיים) להשקות עדה שלמה מישראל, ואפילו "את בעירם", דקאי על נפש הבהמית וכל הענינים הגשמיים והחומריים, שתהיה ניכרת שייכותם ליהודים וליהדות ("אידישע ממון, אידישע נכסים, און א אידישע קהילה").

 (משיחת ח"י אלול, ה'תשי"א, תורת-מנחם - התוועדויות ה'תשי"א עמודים 304-305 - בלתי מוגה)

לימוד החסידות בכל יום

ענין לימוד החסידות שייך לא רק לאלו שהם חסידים, מקושרים או שייכים לכ"ק מו"ח אדמו"ר, אלא כל אחד שהוא מבני אברהם יצחק ויעקב,שחל עליו החיוב ללמוד תודה עד שידע כל התורה כולה, הרי לאחרי שנתגלה גם חלק זה שבתורה באופן שכל אחד יכול ללמדו, חל עליו החיוב ללמוד גם חלק זה שבתורה.

וכדי שתהיה בזה הצלחה וסייעתא דשמיא, שזקוקים לכך הן בלימוד נגלה דתורה והן בלימוד החסידות - העצה לזה היא שיהיו ג' הענינים שנתבארו בקיצור בלקוטי תורה:

א) "יהיב פרוטה לעני", ליתן בכל יום חול קודם התפלה לכל הפחות פרוטה לצדקה,

ב)  ענין הטהרה - טבילת עזרא,

ג)  לימוד המביא לידי אהבת ה' וליראתו, שזהו גם ענינו של לימוד החסידות - לא רק בתור קיום מצות תלמוד תורה, אלא נוסף לזה גם בתור ענין המביא סייעתא דשמיא, שכל היום כולו יהיה בהצלחה בעבודתו הרוחנית בשלשת העמודים שעליהם העולם עומד, תורה עבודה וגמילות חסדים, ועל ידי זה יהיה לו יום מוצלח גם בכל עניניו הגשמיים.

(משיחת י"ג תמוז, ה'תשט"ו, תורת מנחם - התוועדויות ה'תשט"ו (ח"ב) כרך י"ד עמודים 208-207 - בלתי מוגה)