הוא נהג לבקר לעיתים קרובות בעיר פוזנן (פוזנה) שבפולין. הסיבה הרשמית הייתה עסקי המסחר שלו, שחייבו אותו לצאת מביתו למסע אל העיר הגדולה, ואולם כל נסיעה כזו מילאה את ליבו התרגשות וציפייה. שכן לא רק סוחר היה האיש, אלא גם ובעיקר תלמיד חכם, שבכל רגע פנוי הגה בתורה. עסקיו האמיתיים היו עסקי הרוח, ובהם הגה מרבית זמנו. את הנסיעות לפוזנה ניצל גם למטרות האלה.
מיד עם הגיעו לפוזנה נהג לכוון את פעמיו אל בית מדרשו של הגאון רבי עקיבא איגר. בבוקר היה מתפלל שחרית במחיצת הגאון, ולאחר מכן היו השניים מתפלפלים בסוגיות עמוקות. זה היה מחזה לא שגרתי: הסוחר האורח ואחד מגדולי הדור עומדים שעות רצופות ונושאים ונותנים בש"ס ובפוסקים, בראשונים ובאחרונים. זה שואל וזה משיב, האחד מביא ראיה לדבריו וחברו סותרהּ.
שהייתו של הסוחר בעיר נמשכה בדרך כלל ימים מספר, ולקראת נסיעתו בחזרה לביתו נהג לבוא אל רבי עקיבא איגר ולקבל ממנו את ברכת הדרך.
פעם אחת, כשנפגשו בבית הכנסת בבוקר היום האחרון לביקורו, הפתיע רבי עקיבא איגר את הסוחר בשאלה אם יש ברשותו דרכון חוקי ובעל תוקף.
האורח אישר שהוא נושא עמו דרכון כשר, וכל אחד ואחד מהם פנה לעיסוקיו בבית הכנסת. לאחר מחצית השעה חיפש רבי עקיבא איגר את האורח ושאלו שנית אם ברשותו דרכון. כששאל את שאלתו בפעם השלישית התמיה הדבר את האורח. הוא השיב לגאון: "יש ברשותי דרכון, ואם אתם מבקשים לראותו – אראנו לכם".
יצא האורח מבית הכנסת ופנה לאכסניה שבה השתכן. הוא חלק את תמיהתו עם בעל האכסניה. "לשם מה הגאון זקוק לדרכון שלי?", שאל.
"ייתכן שהרב מבקש להזמין אותך לסעודה בביתו", השיבו בעל האכסניה.
"מה הקשר בין הסעודה לדרכון?", התפלא הסוחר.
"הגאון מקפיד לשמור על חוקי המדינה. והלוא אסור לתושב העיר לארח בביתו שוהה בלתי-חוקי. לכן ביקש לוודא ששהייתך כאן חוקית".
השערתו של בעל האכסניה התאמתה כשבפתח האכסניה התייצב שליח מהגאון והזמין את האורח לסעודת פרידה על שולחנו של רבי עקיבא איגר בביתו.
הגאון קיבל את אורחו בסבר פנים יפות ובחמימות. הוא ליווה אותו אל השולחן הערוך בכל טוב. השניים נטלו את ידיהם והתיישבו לסעודה. עוד בטרם הוגשה המנה הראשונה כבר היו שקועים בשיחה תורנית עמוקה.
בתוך זמן קצר צללו לעומקם של קושיות וסברות, פלפולים ותירוצים. שעה ארוכה שטו השניים במרחבי ים התורה ושכחו לגמרי את הסעודה הממתינה להם. הזמן חלף, ולפתע התנער הגאון רבי עקיבא איגר.
"נברך ברכת המזון?", הציע לאורח, בסוברו כי כבר סיימו לסעוד. "הלוא חכמינו זיכרונם לברכה כבר קבעו ש'אורח מברך', ונוסף על כך אתה כוהן. מכבד אני אותך בזימון לברכת המזון".
האורח הופתע מן הדברים. האוּמנם לא הבחין הגאון כי טרם החלו לאכול, וכבר הוא מבקש לחתום את הסעודה? עם זה לא היה לו נעים להעמיד את רבי עקיבא על טעותו. לפתע הבזיק רעיון במוחו, והוא פתח וקרא בקול: "יברכך ה' וישמרך! יאר ה' פניך אליו ויחונך! יישא ה' פניו אליך וישם לך שלום!".
"מה פשר הליצנות הזאת?", הופתע רבי עקיבא איגר.
"זו דרכי לברך כשאני מתבקש לברך לפני הסעודה", השיב האורח.
באותו רגע הבין רבי עקיבא את טעותו ומיד ביקש מבני ביתו להגיש את המנה הראשונה. כשסיימו לסעוד, חזר הגאון וביקש לכבד את האורח בזימון לברכת המזון.
כעת סירב האורח לקבל את הכיבוד. "כבודו צריך לזמן, שהרי הוא בעל הבית, ואף נהג בי עין טובה. והרי נאמר בספר משלי 'טוב עין הוא יבורך'. ואמרו על כך חז"ל במסכת סוטה: 'וטוב עין הוא יברך', כפי שמבאר זאת הרמ"א".
"ובכן", השיב מיד הגאון, "אם אכן בעל הבית אני, אסתמך אפוא על דברי הגמרא במסכת פסחים 'כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה', ואבקש ממך לברך". כעת לא היה האורח יכול לחמוק עוד, הרים את כוס היין ובירך.
בטרם נפרדו ביקש האורח את ברכתו של הגאון, ובתוך הדברים אמר: "הלוא אמרו חז"ל 'אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך'". כוונתו הייתה לומר שאפילו ברכת הדיוט חשובה ובעלת משמעות, ועל אחת כמה וכמה ברכתו של רבי עקיבא איגר.
ואולם מיד קלט הסוחר כי מהדברים יכול להשתמע שהגאון הוא 'הדיוט' כביכול. הוא מיהר להתנצל ואמר: "התכוונתי לפרש את דברי חז"ל שלא יהיה קל בעיני תלמיד חכם לתת ברכה לאיש הדיוט".
"הנח לך", חייך רבי עקיבא במאור פנים, "מוטב אשאר אני 'הדיוט' מלהכניס פירוש מעוּות בדברי חז"ל!".
(על-פי 'רשומים בשמך') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
