נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1172 - כל המדורים ברצף
	אלפי שנות השקעה בחינוך
	נקודת כל העניינים – "ודוד עבדי נשיא להם לעולם!
	פרחים לשבת ויום-טוב
	פרשת ויגש
	הלכות ומנהגי חב"ד

למרות שילדים פטורים ממצוות, מוטלת על הוריהם מצוות "ושיננתם לבניך", על הוריהם מוטל החיוב לחנכם – "ושננתם לבניך" * באופי החינוך מתבטא תחושת החסר של ההורים כלפי עצמם * כשרוצים לבנות 'בית חומה', צריך לוודא שהיסודות חזקים – שהוא ייבנה על יסודי התורה והמצווה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא-דורנו 

א. דובר לעיל (במאמר¹) שעל פי המבואר בתורה, הנה כל העולמות, עד למעלה מעלה, הם "בית חומה גדול" (כלשון רבינו הזקן²), דהיינו, בית אחד, כיון שכולם נבראו על ידי הקב"ה.

כלומר: אף על פי שבעולמות יש חילוקים מן הקצה אל הקצה, מעומק תחת ועומק רע, שהם העניינים הבלתי-רצויים, ועד לתכלית הקדושה, שכללותם הוא עניין התורה ומצוות, מכל מקום, אין לחשוב שישנם שתי ממשלות ח"ו, כדאיתא בגמרא³ "אמר ההוא אמגושא . . מפלגך לעילאי . . מפלגך לתתאי כו'", אלא הקב"ה הוא "יוצר הכל", וכפי שקבעו לומר בברכות קריאת שמע בבוקר: "עושה שלום ובורא את הכל", וכלשון הכתוב⁴: "עושה שלום ובורא רע".

והטעם שקבעו זאת בברכות קריאת שמע בבוקר דווקא⁵ – לפי שעובדי עבודה זרה שהיו במלכות פרס טענו, ש"ויהי בוקר" שייך לממשלת הטוב, ואילו "ויהי ערב" שייך לממשלת השטן (שזה הוא עניין אמונת השניות, וכדברי האמגושא הנ"ל)⁶, ולכן קבעו שבזמן קריאת שמע של שחרית, שאז השמש זורחת, יכריזו ויודיעו שהקב"ה הוא "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום (שלום בין שני הפכים) ובורא את הכל", הן את הטוב והן את הרע.

והכוונה בזה היא – כמו שכתוב⁷ "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב", וגם את ההיפך, "את המות ואת הרע", כדי שיהיה "ובחרת בחיים"⁸, והיינו, שהכוונה בבריאת עניינים בלתי-טובים, "בורא רע", היא – כדי שיהיה "עושה שלום", שהוא עניין הפיכת הרע לטוב, ובלשון הזהר⁹: "אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקו".

ב. ועל פי זה מובן גם הטעם שהתורה ניתנה בעולם הזה הגשמי דווקא:

איתא בגמרא¹⁰ שהמלאכים טענו "תנה הודך על השמים"¹¹, דכיון שהתורה היא "חמודה גנוזה", יש לתת אותה למלאכים כמו שהם בשמים. ועל זה היה המענה "למצרים ירדתם . . אב ואם יש לכם . . יצר הרע יש ביניכם".

ולכאורה: הרי רצונם של המלאכים בתורה היה (לא כפי שהיא בגשמיות העניינים, אלא) כפי שהיא ברוחניות העניינים. ואם כן, שייך גם אצל המלאכים העניין ד"אב ואם" ברוחניות – על דרך "ושננתם לבניך אלו התלמידים", והיינו, שכאשר המלאך מקבל פקודה או השפעה ממלאך שלמעלה הימנו, הרי זה בדוגמת העניין ד"אב ואם". ועל דרך זה בנוגע לשאר עניני התורה.

ואף על פי כן, משמעות המענה למלאכים "אב ואם יש לכם כו'" הוא – שצריך להיות אב ואם בגשמיות דווקא.

וההסברה בזה (על דרך המדובר לעיל במאמר¹², וכן הוא גם באותיות פשוטות):

היכן בא לידי ביטוי קיום רצונו של הקב"ה מבלי הבט על הקשיים והניסיונות הכרוכים בדבר – אין זה בעולמות העליונים, בעולם המלאכים, כי, המלאך אינו צריך להלחם עם מישהו בכדי לקיים שליחותו של הקב"ה, ובמילא, אין זה "קונץ" – ואין זו ראיה – שמציית להקב"ה בכל עצמותו ומהותו;

עניין זה מתבטא דווקא כאשר באים לעולם הזה, במעמד ומצב ש"למצרים ירדתם", "ערות הארץ"¹³, ו"יצר הרע יש ביניכם" – יצר הרע שמסית ומדיח על ידי כל מיני טעמים והסברות מדוע לא להתנהג על פי הוראת התורה.

ג. [. .] וזהו גם הטעם על כללות עניין הגלות:

כיון שהקב"ה הוא "א-ל רחום וחנון"¹⁴, והוא עצם הטוב¹⁵ – נשאלת השאלה: למה הוצרך לשלוח את בני ישראל בגלות שיתייגעו שם – הלא טוב יותר כמו בזמן שביהמ"ק היה קיים, שאז היו כל העניינים בקלות, והיו רואים בעיני בשר שכאשר "בחוקותי תלכו" אזי ירדו "גשמיכם בעתם", וכמסופר בגמרא במסכת תענית¹⁶ "שירדו להם גשמים . . עד שנעשו חטים ככליות כו'".

והמענה על זה – על דרך המענה על טענת המלאכים שהתורה תינתן בעולם שכולו טוב, שבמקום כזה לא מתבטאת מעלתם של בני ישראל שמקיימים את רצונו של הקב"ה מבלי להתפעל מכל הניסיונות, שדוגמתו הוא גם החילוק בין הזמן שבית המקדש היה קיים לזמן הגלות:

בזמן הבית, כאשר "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש"¹⁷, וכל אחד מישראל היה יכול לראות הנסים בעיני בשר – לא ייפלא שבבואו מבית המקדש עבד את הקב"ה וקיים רצונו כדבעי;

החידוש הוא – כאשר "גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו"¹⁸, ושם ממלא יהודי את רצונו של הקב"ה, ואינו מתפעל מכך שהגוי מתנהג באופן אחר,

וכאשר היצר הרע אומר לו שאם לא יערוך "התחרות" ("קאָמפּעטישן") עם הגוי, אזי לא יוכל להשיג פרנסתו, ובמילא, לא יוכל ליתן צדקה, ולא יוכל להחזיק ישיבות ובתי-כנסיות, ואז תחרב היהדות כולה... – יודע הוא שטענה זו היא בבחינת "הבה נתחכמה לו"¹⁹ של פרעה מלך מצרים, וכדאיתא במדרשי חז"ל²⁰ "נתחכם לאלקיהם של ישראל", והיינו, שפרעה רצה להוציא מבני ישראל את עניין ה"אלקות" שאליו הם קשורים,

ועל דרך זה בנוגע לכל הטענות של היצר הרע, אפילו כאשר מתלבש בלבוש ארוך של משי ("אַ לאַנגע זשופּיצע")²¹, באומרו, שכוונתו בהטענה שצריך לוותר על רצונו של הקב"ה אינה אלא כדי שלאחרי כן יוכלו לקיים את רצונו של הקב"ה בתוקף יותר – הנה על זה אומרים לו ש"מצוה הבאה בעבירה"²² היא היפך דרכו של הקב"ה, ו"האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה"²³, היינו, שכאשר שומע לפיתויי היצר ועובר עבירה, אזי "אין מספיקין בידו" (אין מניחים אותו, על ידי זה שמזמינים לו מניעות והסתרים שלא יוכל) למלא אחר כך מה שהבטיח לו היצר הרע בתחילת הפיתוי.

ד. וזהו גם מה שנאמר²⁴ "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה' לא יבנה עיר שוא שקד שומר":

כאשר רוצים לבנות "בית חומה גדול", בתי-כנסיות ובתי-מדרשות וישיבות – אין בכך "תירוץ" שבגלל זה יכולים לוותר על גניבה וגזילה וכיוצא בזה, בגלל שאחר כך ייתן צדקה, מעשר או חומש או אפילו יותר, עבור עניינים טובים, שכן, "אם ה' לא יבנה בית", לא יועיל בנין הלבנים!...

הבניין צריך להיות בנוי על יסודי התורה והמצוה, "והוכן בחסד כסא"²⁵, ואז גדלים משם "זרע ברך הוי'"²⁶, שמתפארים בהם ואומרים "ראו גידולים שגידלתי".

ועל דרך זה בנוגע לכללות עניין הצדקה – שלא מספיקה הנתינה לצדקה, ונתינה בריבוי, כיון ש"שקולה צדקה כנגד כל המצוות"²⁷, אלא יש ליתן עבור עניינים כאלו שהקב"ה מעיד עליהם שהם עניני טובה וקדושה.

ואז מתקיימת גם הבטחתו של הקב"ה "עשר בשביל שתתעשר"²⁸ – שלא זו בלבד שעל ידי נתינת הצדקה לא יחסר אצל הנותן, אלא אדרבה, שיתוסף אצלו כמה פעמים ככה.

ועד כדי כך, שאף על פי שנאמר²⁹ "לא תנסו את ה' אלקיכם" (ויש מוני המצוות שמונים זאת במניין המצוות³⁰), ישנו יוצא מן הכלל – עניין הצדקה, שעל זה מבקש הקב"ה "ובחנוני נא בזאת גו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די"³¹, היינו, שכאשר נותנים צדקה באופן טוב ועבור דברים טובים, אזי משפיע הקב"ה "ברכה עד בלי די" לנותן ולכל בני ביתו, ובכל ענייניהם.

ה. והנה, כשם שנתבאר לעיל שהמבחן והניסיון של בני ישראל הוא בהיותם למטה מטה בעולם הזה דווקא – כמו כן המבחן והניסיון אצל בני ישראל גופא הוא בקטנים שביניהם, שהם הילדים, שעל ידם בוחנים את מדת ההתקשרות להקב"ה:

ידוע פתגם העולם, שטבע ההורים, שכאשר מרגישים שחסר אצלם בעניין מסוים, רצונם להבטיח את ילדיהם שלא יבואו לטעות שהיתה אצלם.

ובנוגע לענייננו: אין לך אדם השלם, כך, שכל אדם חסר אצלו הן בגשמיות והן ברוחניות. וכאן רואים מה רוצה האדם לפעול אצל ילדיו:

אם מניחים את הדגש על היגיעה וההשתדלות בחינוך הבנים והבנות שיגדלו להיות יותר רוחניים וטהורים וטובים ומקושרים בתורה ומצות – הרי זו הוכחה שההורים מרגישים בעצמם מה שחסר להם ברוחניות;

אבל כאשר מניחים את הדגש בחינוך הבנים והבנות על השאיפה להרוויח יותר כסף, ובמילא יש צורך במקצוע טוב, ונימוסים טובים, ולכן, כבר מקטנותו צריך לידע שהעניבה³² והגרביים צריכים להיות באותו צבע... – הרי זו הוכחה שההורים אינם מרגישים מה שחסר להם ברוחניות; איכפת ולוחץ להם ("זיי קוועטשט") שבחשבונם בבנק אין מספיק אפסים למספר הדולרים כפי שהיו רוצים!...

וזהו הטעם שעל פי תורה מדגישים את גודל החשיבות וההכרח דחינוך הבנים והבנות, ועד כדי כך, שאף על פי שהקטן מצד עצמו אינו מחוייב במצוות, ואפילו החיוב שמצד חינוך מוטל על האב ולא על הקטן³³, מכל מקום, ישנו עניין היוצא מן הכלל – החיוב ד"ושננתם לבניך", תלמוד תורה, כמו שכתב הצמח צדק³⁴ (על יסוד דברי הרמב"ם³⁵ "מי שלא למדו אביו חייב ללמד את עצמו כשיכיר") דכיון ש"בתלמוד תורה מחויב האב מדאורייתא ללמוד את בנו . . שמא גם על הקטן יש חיוב מדאורייתא".

ועניין זה מודגש החל מלפני אלפי שנים, במתן-תורה, שאז אמרו בני ישראל "בנינו ערבים בעדנו"³⁶, ועוד לפני זה, קודם הירידה למצרים (התחלת הגלות הראשון), נאמר³⁷ "ואת יהודה שלח לפניו גו' להורות", "לתקן לו בית תלמוד" (כפי שמביא רש"י ממדרש³⁸), ואז יכול לילך לגלות, ולולי זאת, אינו יכול לזוז מארץ ישראל, ו"מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם"³⁹.

וזוהי ההוראה של כל גדולי ישראל, ובמיוחד נשיאי חב"ד, שבכל מקום אליו באים בני ישראל, הן מתוך הרחבה והן מתוך מצור ומצוק, צריכים להתחיל לכל לראש בחינוך הבנים והבנות, כיון שזהו היסוד שעליו נשען בית ישראל.

ו. (וסיים כ"ק אדמו"ר:)

כיון שנמצאים כאן בלי-עין-הרע ריבוי תלמידים קטנים ותלמידים גדולים,

– שהם ה"עמודים" שבזכותם ניתנה התורה לכל בני ישראל, וצריכים להשתדל שמ"גדיים" אלו יהיו "תיישים"⁴⁰, מנהיגי ישראל וגדולי ישראל בימים הבאים לקראתנו לשלום –

יאמרו כולם יחדיו "לחיים",

וכפי שהרבי בעל ההילולא היה אומר⁴¹, שמתוך שמחה, נעשית העבודה ביתר הצלחה וביתר מהירות, ובהרחבה והגדלה יתירה,

ותהיה זו התחלה טובה, שמכאן ולהבא יוסיפו התמדה ושקידה בלימוד התורה ובהידור בקיום מצוותיה.

(קטעים מהתוועדות יו"ד שבט, ה'תשי"ט. תורת מנחם כרך כה עמ' 28-36)

_________________________________

1)     פ"ב (לעיל [תו"מ כרך כה] ע' 4 ואילך).

2)     תניא אגה"ק סכ"ט (קמט, סע"ב ואילך).

3)     סנהדרין לט, א.

4)     ישעי' מה, ז.

5)     ראה ברכות יא, ריש ע"ב וברבינו יונה שם. טושו"ע ואדה"ז או"ח רסנ"ט.

6)     ראה פי' "עיון תפלה" בסידור "אוצר התפלות" בברכת "יוצר אור". "אוצר ישראל" (אייזענשטיין) ערך "אחדות השם" (שתי רשויות), וערך "טובה".

7)     נצבים ל, טו.

8)     נצבים ל, יט.

9)     ח"א ד, א.

10)   שבת פח, סע"ב ואילך.

11)   תהלים ח, ב.

12)   פ"ד ואילך (לעיל ע' 6 ואילך).

13)   מקץ מב, ט. שם, יב. וראה קה"ר פ"א, ד.

14)   תשא לד, ו.

15)   ראה בהנסמן בלקו"ש חכ"ד ע' 334 בהערה (ד"ה מספרי הח"ן).

16)   כג, רע"א.

17)   אבות פ"ה מ"ה.

18)   נוסח תפלת יו"ט.

19)   שמות א, יו"ד.

20)   סוטה יא, א. שמו"ר פ"א, ט. הובא בפרש"י עה"פ.

21)   ראה גם תו"מ חכ"ד ע' 327. וש"נ.

22)   ברכות מז, ב. וש"נ.

23)   יומא פה, ב (במשנה).

24)   תהלים קכז, א.

25)   ישעי' טז, ה.

26)   שם סא, ט.

27)   חסר קצת (המו"ל).

28)   תענית ט, רע"א. וש"נ.

29)   ואתחנן ו, טז.

30)   ראה דרך מצוותיך (לבעהמ"ס פרשת דרכים) ח"ב לרמב"ם סי' סד.

31)   מלאכי ג, יו"ד. וראה תענית שם.

32)   ראה גם תו"מ חכ"ב ע' 163. וש"נ.

33)   ראה תו"מ חכ"ג ע' 41. וש"נ.

34)   פס"ד – חידושים על הרמב"ם בתחלתו (שלט, א).

35)   הל' ת"ת פ"א ה"ג.

36)   שהש"ר פ"א, ד (א). תנחומא ויגש ב.

37)   ויגש מו, כח.

38)   תנחומא באבער, יל"ש עה"פ.

39)   יומא כח, ב.

40)   ראה ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב. ועוד.

41)   ראה סה"ש תש"ז ע' 122. וש"נ.