הס הושלך באולם בית המדרש. זה היה בל"ג בעומר תרפ"ו. תפילת שחרית הסתיימה זה עתה, והקהל התאסף סביב האדמו"ר מצ'ורטקוב, רבי ישראל פרידמן, לאמירת 'לחיים'.
הכול ידעו כי לאדמו"רי צ'ורטקוב קשר רוחני מיוחד לתנא האלוקי רבי שמעון בר-יוחאי. יחסו של האדמו"ר הזקן מצ'ורטקוב, רבי דוד-משה פרידמן, לציון רשב"י במירון היה פלאי ממש.
הרבי הנהיג את הדלקת 'נר התמיד' בציון רשב"י במירון. הוא נהג לשלוח כספים לחסידיו שבעיר הקודש צפת, שנועדו לחלוקה לעניים וגם לקניית שמן לנר שבער בקביעות בציון. במסורת זו החזיקו בנו וממשיכו רבי ישראל, ואחריו נכדו רבי נחום-מרדכי.
בבית מדרשו של רבי ישראל צוין ל"ג בעומר בחגיגיות מיוחדת. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט רבי ישראל לווינה והתיישב בה, ובמהרה צבר אוהדים רבים מקרב יהודי המקום, ובהם גם רבים שאורחות החסידות לא היו מוּכרים להם. הכול מצאו בו אוזן קשבת, ורבים באו לחזות בדמותו המאירה ולהתבשם מאהבת ישראל שלו. במיוחד בל"ג בעומר, שאז המה המקום מפה אל פה.
"לחיים! לחיים!", בירך הרבי את קהל הנאספים. החסידים השיבו לו בברכה שהדהדה ברחבי האולם. אחר-כך שבה והשתררה דממה, וקולו של הצדיק נשמע ברמה.
"על אבי-מורי נפוצה האמירה", פתח הצדיק, "שהייתה בו נשמת רשב"י. ואכן, קשריו של אבי עם רשב"י מפליאים: שנים רבות נהגו יהודים רבים לעלות לציון רשב"י ולהתפלל שם, ובמיוחד בל"ג בעומר, יום ההילולא. אך משום מה מעולם לא הודלק נר תמיד בציון, עד שבא אבי וייסד את המנהג הקדוש".
הרבי הוסיף ובירך את הקהל שזכותו של התנא האלוקי תעמוד ותגן עליהם, ואחרי אתנחתה קצרה, פתח ואמר: "רצוני לספר לכם מופת שמימי, שבו חזיתי בעצמי, הקשור עם נר התמיד שבציון רשב"י". והצדיק פתח וסיפר:
"זה קרה לפני זמן לא רב. על דלתי התדפק יהודי ירא שמים, שבא במיוחד מהעיר קלן שבגרמניה. על כפיו נשא את בתו, ילדה קטנה, שהייתה מוטלת בזרועותיו כאבן שאין לה הופכין, איננה משמיעה הגה מפיה אלא נושאת מבט אילם וחסר הבעה.
"האיש פרץ בבכי. 'עזור נא לי', התחנן. 'בתי הייתה בריאה לחלוטין, ולפתע נהפכה למשותקת, לאילמת ולחירשת. ביקרתי אצל טובי הרופאים, אך איש מהם לא מצא מזור למחלתה. פקדתי את מרפאותיהם של טובי הרופאים בקלן, בברלין ובכל האזור, ללא הועיל. באין ברירה שמתי את פעמיי לווינה, מתוך תקווה שכאן תימצא לה רפואה, אך הכול הרימו ידיים בייאוש. הרופאים אמרו לי כי אין לה כל סיכוי להירפא'.
"הבטתי באברך האומלל", הוסיף הרבי וסיפר, "ולבי נכמר. ניסיתי להרגיעו בדברי חיזוק ונוחם. הסברתי לו שלרופאים ניתנה רשות לרפא, אך לא לייאש. אנו נתפלל לה' והוא ישלח את רפואתו.
"האברך הוסיף לבכות. 'רבי', אמר, 'מאמין אני כי בכוחך להושיעני'. השבתי לו כי רק הקב"ה רופא חולים. כל שביכולתי לעשות הוא להתפלל בעבור בתו. המלצתי לו על רופא מומחה, ששמו מפורסם בכל אירופה. אולי הוא יהיה שליח ההשגחה לרפא את בתו.
"האיש נפרד ממני בתקווה, ומיד פנה אל אותו רופא דגול. לנוכח המקרה הדחוף הסכים הרופא לבדוק מיד את הילדה. ואולם למחרת חזר אליי האברך, שבור ורצוץ. תקוותו האחרונה התפוגגה אף היא. הרופא אינו רואה שום דרך לרפא את הילדה.
"לא ידעתי את נפשי מרוב צער. סבלו של האיש ומראה בתו קרעו את לבי. הבטחתי לו להתפלל בכל כוחי למענה. כך נפרד ממני, שבור ורצוץ, נושא בזרועותיו את בתו המשותקת.
"בעודו יורד במדרגות ביתי צץ פתאום רעיון במוחי. הלוא ברשותי מעט שמן משאריות נר התמיד שדולק בציון רשב"י, שנשלח אליי ממירון. מיד ביקשתי להחזיר את האברך לחדרי. אמרתי לו: 'אתן לך מעט שמן זית מנר התמיד שבציון רשב"י. עליך למרוח מן השמן על בתך. ויהי רצון שזכותו של התנא האלוקי תעמוד לך בשעת דחק זו והילדה תזכה לישועה במהרה'.
"האברך עשה כדבריי. לא חלפו ימים אחדים והתחולל השינוי. סימני חיות נראו בה. בתוך שבועיים קמה הילדה על רגליה והחלה לצעוד כאחד האדם. השניים שבו אליי, ובמו עיניי חזיתי בפלא. הילדה החלימה לגמרי; הולכת, שומעת ומדברת כאילו מעולם לא חלתה! אביה פרץ במחול בחדרי מעוצמת הנס, מתקשה להכילו.
"מיהרתי לשלוח אותו בחזרה אל הרופא הגדול שניבא לו שחורות, כדי שיראה את הפלא בעצמו. לאחר מכן סיפר לי האברך את תגובתו הנדהמת של הרופא, איך הניח ידיו על חזהו כלא מאמין והפטיר: 'הלוא זה פלא לא ייאמן! זה נס אלוקי!'".
(הסיפור נרשם בידי ר' דוד שפיגל, שנכח במעמד ופרסם אותו בספר 'דורש טוב') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
