על גילה של שרה בעת פטירתה – מאה ועשרים ושבע שנים – אומר הזוהר (חלק א, קכג,א): "מאה שנה – הכלל של הכול", ומרחיב לעסוק בסגולת המספר מאה. ספרי הקבלה והחקירה מרחיבים במשמעות המספרים עשר ומאה, ומציינים שמספר הספירות הוא עשר דווקא, ולא אחת-עשרה או תשע, שכן עשר מייצג שלמות.
זה מסביר גם את מאמר המשנה "בן מאה, כאילו מת ועבר ובטל מן העולם". במבט שטחי כוונת הדברים, שאדם שעבר את שנתו המאה הוא חסר ערך, אך האמת היא שבמאמר זה טמון מסר הפוך לגמרי.
בירור הכוחות
לכל אדם יש עשרה כוחות נפש מרכזיים, שלושה שכליים – חכמה, בינה ודעת, ושבעה הקשורים למידות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. מערך הכוחות הזה ניתן לאדם כדי לעבוד בו את הקב"ה. על האדם להפנות את משאבי השכל והרגש שלו לקדושה.
שנות חייו של אדם הן שבעים, כפי שאומר דוד המלך בתהילים: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". במהלכן האדם מספיק לעשות בירור של כל שבע המידות – עשור לכל מידה.
ההעלם מתבטל
מאה שנות חיים משמעותן שהאדם כבר מיצה את עבודת הבירורים של כל עשרת כוחות הנפש. וכך יש להבין את המילים "ובטל מן העולם" – 'עולם' מלשון העלם. העולם נושא בו העלם והסתר של האור האלוקי, ואדם ש"בטל מן העולם" ביטל את ההעלם הזה.
לכן אין המשנה מפרטת את משמעותם של גילים שלמעלה ממאה, והרי נמצאו מי שהגיעו לגיל מופלג ממאה שנים, כדוגמת רבי עקיבא והילל הזקן, שחיו מאה ועשרים שנה, כמו משה רבנו (ספרי, ברכה, לד,ז). אלא שהמשנה עוסקת בבירור העולם וזיכוכו, ועבודה זו מסתיימת בגיל מאה.
החיים נמשכים
השנים שאחרי גיל מאה אינן שייכות לעבודה מוגדרת, אלא זו עבודה רוחנית שמעל למדידות והגבלות. לכן המשנה אומרת "כאילו מת", שכן האדם מוסיף לחיות אלא שעבודתו נעלית מהעולם. וכך על שרה התורה אומרת: "ויהיו חיי שרה מאה שנה", ואז מוסיפה ואומרת: "ועשרים שנה ושבע שנים", כדי לחלק בין שתי התקופות; זו שבתוך העולם, וזו שמעליו.
כשמדובר בצדיקים, הרי גם אם חייהם נסתיימו לפני גיל מאה, חייהם הרוחניים מוסיפים להתקיים גם אחרי הסתלקותם, כפי שנאמר בסוף מסכת ברכות: "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר: ילכו מחיל אל חיל". אם כן, שלמותם הרוחנית מגיעה לשיאה בתום תקופת מאה שנים להסתלקותם.
(תורת מנחם, כרך מו, עמ' 263) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
