שאלה: האם יש מצבים שבהם הכעס מותר ואף נחוץ?
תשובה: אחת המידות החשובות ביותר לעבודת ה' היא להיות "מושל ברוחו". על "המעביר על מידותיו" ואינו כועס נאמר שהקב"ה אוהבו ושומע לתפילתו. ואילו "בעל חימה" הוא מהמידות הרעות, שההרחקה מהן היא היסוד לתרי"ג מצוות התורה, ושורש הכעס ממידת הגאווה.
הכעס מגונה בכל מקום ובכל זמן ובכל אדם, אך בתלמיד חכם, ובבית המדרש, ובמשא ומתן של הלכה, וכמו-כן בשבת – מגונה הוא ביותר. ראוי להתרחק מן הכעס עד הקצה האחרון. רבי עקיבא היה מתפלל בכל יום שלא יכעס.
חז"ל אמרו "כל הכועס – כאילו עובד עבודה זרה", ובעל התניא פירש שבעת הכעס נסתלקה מהאדם האמונה, כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה זאת לו, לא היה כועס כלל.
אמרו חז"ל: "אדם ניכר... בכעסו". בשעת כעסו ניכר אם חוכמתו שולטת על כעסו, ואם ידבר או יעשה מעשה בלתי-ראוי מתוך הכעס.
עם זה אמרו חז"ל על הפסוק (קוהלת ז,ג) "טוב כעס משחוק" – "טוב לו לאדם שיכעוס על בניו ויוכיחם – משחוק, שלא יניחם בשרירות ליבם וישחוק עמהם". הרמב"ם פסק שאם האדם מרגיש צורך להטיל אימה על בני ביתו או על הציבור, "יַראה עצמו שהוא כועס, והוא אינו כועס". אבל אם יש צורך לעורר יראה בתלמידים, ואי-אפשר להטעותם על-ידי כעס מעושה, "חייב לכעוס עליהם" ממש (כדברי אדמו"ר הזקן).
מקורות: שבת קה,ב. תיקוני זוהר תיקון נו. רמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ב. שו"ע אדה"ז או"ח סי' קנו ס"ג, ויו"ד סוף הל' ת"ת. תניא, אגה"ק ר"ס כה. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'כעס', כרך לא טור תתקיא, וש"נ. לקוטי שיחות כרך לט עמ' 199 הערה 55. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
