בכל דור ודור
"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" (שמות יז,יא) .לא נאמר "כאשר הרים", אלא "כאשר ירים". ללמדנו שבכל דור ודור, כאשר "ירים משה ידו", שזה כוח התורה, אזיי "וגבר ישראל"; ואם לאו, "וגבר עמלק" חלילה.
(החפץ חיים)
מחיקה גמורה
"כי מחה אמחה את זכר עמלק" (שמות יז,יד). מהו כפל הלשון "מחה אמחה"? כי אחרי מחיקה עדיין נשאר רושם כלשהו מהכתיבה, ואצל עמלק ציווה הקב"ה שגם רושם קל לא יישאר ממנו.
(מאוצר החסידות)
"אנשי משה"
"ויבוא עמלק ויילחם עם ישראל ברפידים" (שמות יז,ח). "ברפידים – שרפו ישראל ידיהם מדברי תורה" (מכילתא). כאשר יש חולשה בענייני התורה, בא עמלק ונלחם בישראל. הוא לוחם ומקרר את בני ישראל מקדושת התורה. העצה לזה היא "בחר לנו אנשים", אנשי משה, שהם שבכוחם להילחם עם עמלק ולנצחו.
(היום יום)
חוצפה של עמלק
עמלק מסמל חוצפה ושחצנות. בני ישראל לא יצאו להילחם עם עמלק, אלא עמלק נזדווג להם, כי לא היה יכול לסבול את גדולתם של ישראל והאותות והמופתים שנעשו להם.
(תורה אור)
עמלק בלב
יש גם 'עמלק' בליבו של אדם, וזו גסות הרוח. חוצפה וגאווה שמחמתן אין האדם סובל שיהיה מישהו גדול ממנו. כדי להכניע את החוצפה והגאווה של עמלק צריכים התבטלות והכנעה גמורה לקב"ה. לכן הכנעת עמלק הייתה על-ידי אנשי משה דווקא, שהיה "עניו מכל האדם".
(אדמו"ר הזקן)
סופן של מלחמות יהודים
"ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל... ויבוא עמלק" (שמות יז, ז-ח). "מסה ומריבה", "ריב בני ישראל" – מלחמות יהודים. בכל זמן ובכל מקום זה מסתיים ב"ויבוא עמלק".
(כלי יקר)
לכתוב בספר
"כתוב זאת זיכרון בספר... כי מחה אמחה את זכר עמלק" (שמות יז,יד). אילו קיומו של העם העמלקי היה דבר קבוע לא היה צריך לכתוב את הדברים בספר, אבל מאחר ש"מחה אמחה את זכר עמלק", ובמרוצת הזמן לא נשאר ממנו זכר, לפיכך "כתוב זאת זיכרון בספר".
(מלאכת מחשבת)
מלחמה מתמדת
אחרי כל הניסים המפורסמים שנעשו לישראל מרשה לעצמו עמלק לבוא ולהילחם בישראל. מכאן ההוראה, שגם כאשר זוכים לראות ניסים גדולים והשגחה פרטית, עלולים להופיע עמלק ולצוץ ניסיונות, וצריכים להילחם בהם.
(ספר המאמרים תש"ט) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
