שמע וקלט
"וישמע יתרו" (שמות יח,א). מה ששמע יתרו שמעו גם רבים אחרים, אבל יש השומעים ואין שמיעתם שמיעה; שאין הדברים נכנסים לתוך ליבם ונשמתם. מעלתו של יתרו הייתה ששמע וידע מה שמע.
(רבי מנחם-מענדל מקוצק)
הראשון שאמר
"ויאמר יתרו ברוך ה'" (שמות יח,י). גנאי הוא למשה ושישים ריבוא, שלא אמרו "ברוך" עד שבא יתרו ואמר "ברוך ה'".
(סנהדרין צד)
חסד שנעשה לאחרים
אמנם בני ישראל אמרו שירה על הים, אך זו הייתה הודיה על הטובות שנעשו להם עצמם, ואילו יתרו אמר דברי שבח על הטובות והחסדים שנעשו לאחרים, ובכך היה ראשון.
(תפארת שלמה)
איש – זה משה
"וישתחו ויִשק לו" (שמות יח,ז). איני יודע מי השתחווה למי. כשהוא אומר "איש לרעהו", מי הקרוי איש? זה משה, שנאמר: "והאיש משה".
(רש"י)
העניו משתחווה תחילה
אין הכוונה שכל "איש" הוא משה, שהרי גם יתרו נקרא "איש", כמו שנאמר: "ויואל משה לשבת את האיש" (שמות ב,כא). אלא הראיה היא ממה שנאמר במשה "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב,ג), ובהיותו עניו ודאי שלא המתין שיתרו ישתחווה לפניו, אלא הוא השתחווה תחילה.
(חתם סופר)
כשהחושך עצמו מאיר
"יתרו" הוא על שם "כיתרון האור מן החושך" (קוהלת ב). הכוונה הפנימית של הפסוק היא שיש יתרון באור הבא מן החושך עצמו; בזה שהחושך עצמו נהפך לאור. כך אירע גם אצל יתרו – בתחילה היה כומר לעבודה זרה, שהיה שרוי בחושך, ואחר-כך התגייר ועמד בקרן אורה.
(רבי לוי-יצחק שניאורסון)
לכו חזו
"ואתה תחזה" (שמות יח,כא). דברי יתרו "ואתה תחזה" רומזים לנאמר "לכו חזו מפעלות ה'" (תהילים מו), שהרי דייני ישראל היו שבעה ריבוא ושמונת-אלפים ושש-מאות (סנהדרין יח), וזהו "חזו", ראשי תיבות: ז' ריבוא, ח' אלפים, ו' מאות.
(תורת לוי יצחק)
כבוד מועיל
"ויאמר אל משה, אני חותנך יתרו בא אליך" (שמות יח,ו). מפרש רש"י: "כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה. כיוון שיצא משה, יצא אהרון, נדב ואביהוא, ומי הוא שראה את אלו יוצאין ולא יצא". מכאן למדים שמי שיודע שהכבוד יועיל לו להגיע אל דרך האמת, רשאי לחזר אחריו.
(חידושי הרי"ם) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
