שאלה: האם מצוקת הפרנסה מתירה להורים להקדיש שעות רבות לעבודה, גם כשהדבר בא על-חשבון חינוך הילדים?

תשובה: אמרו חז"ל: "מי שברא יום, ברא פרנסתו". נקודת-המוצא של יהודי היא האמונה, שהקב"ה "זן את העולם כולו בטובו, בחן, בחסד וברחמים", והוא דואג מראש לפרנסת כל נפש. אלא שהפרנסה באה מאת הקב"ה בתוך כלי שאותו צריך האדם לעשות, בבחינת "ובירכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה". מכאן ברור, שהקב"ה אינו מצפה מאדם לעשות כלי לפרנסה שלא כרצונו.

כשם שהכלי לפרנסה צריך להיות כשר, טהור ונקי, כך יש לו גם מגבלות של זמן. לא ייתכן שהפרנסה תבוא על חשבון התפילה וקביעת עיתים לתורה. כמו-כן לא ייתכן שתבוא על חשבון חינוך הילדים. אדם שנדרש לעבוד באופן שלא יוכל להעניק את המינימום לילדיו - עליו לדעת שאין זה הכלי המתאים לפרנסתו.

חובת חינוך הילדים מוטלת עלינו כציווי מאת ה'. על-כן אין המצווה מבדילה בין למדן לאיש פשוט. כל יהודי, יהיה מי שיהיה, חייב להקדיש בכל יום זמן ומחשבה לחינוך ילדיו.

עם זה, ההצלחה בחינוך אינה תלויה בהכרח בשיעור הזמן שמשקיעים, אלא בהתמדה ובאיכות, בתשומת-הלב, בכוחות הנפש, בהעמקת הקשר הרגשי וההזדהות שבין ההורה והילד. גם כשההורים עסוקים ביותר הם יכולים למצוא זמן לילדים, ולחלקו בדרך שמאפשרת לכל ילד לזכות בתשומת-לב אישית וברגעים שבהם האב או האם הם רק "שלו".

גם אדם עסוק מאוד, הסובל מחוסר זמן, יכול לחנך דור שלם של יהודים יראי-שמים, כאשר הוא מקרין אליהם את הערכים הנכונים.

מקורות: מכילתא בשלח טז,ד. וראה תניא, אגה"ק סט"ו (קכג,א). איגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"א עמ' רלח. ח"ד עמ' שמב. 'היום-יום' כב טבת. איגרות-קודש כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש חט"ו עמ' כט, וחי"ט עמ' קג. לקוטי-שיחות ח"ו עמ' 311.