אין זכר לחטאים
"והרים את הדשן אשר תאכל האש" (ויקרא ו,ג). הכוהן נצטווה להוציא מן המזבח את אפר הקרבנות שהקריבו יום קודם לכן, כדי שזה ישמש אות וסימן שאחרי שהחוטא הביא את קרבנו וחזר בתשובה אין להזכיר לו עוד את חטאיו, אלא יש למחוק את זכרם ולהשכיחם.
(עיטורי תורה)
פסולת יקרה
"והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור" (ויקרא ו,ד). אפילו פסולתן של ישראל, שאין בה לכאורה שום ניצוץ של קדושה, יקרה היא. אפילו מי שנמצא מחוץ למחנה יש לו אפשרות תיקון. לכן גם את הדשן, שאין בו שום ניצוץ של אש קודש, צריכים להביא "אל מקום טהור".
(רבי יעקב מאיזביצה)
יום יבוא
"ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה, אל מקום טהור" (ויקרא ו,ד). אדם צריך לזכור שיבוא יום שבו "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" – בגדי לבן; ואז יוציאו את הגוף "אל מחוץ למחנה", לבית מועד כל חי. על כן יחזור בתשובה מבעוד מועד.
(רבי מאיר מפרמישלן)
אש באפר
שאלו את המגיד ממזריטש: איך משיגים להט והתלהבות בעבודת ה'? השיב להם: מי שצריך אש מחפש באפר, מהאפר שבו, בבחינת "ואנוכי עפר ואפר" – ממנו מקבלים התרוממות רוח בעבודת ה'.
עבודת תרומת הדשן
ראשית העבודה בבית המקדש הייתה בערך בחצות הלילה, בעבודה של תרומת הדשן, שעניינה בעבודה בנפש האדם הוא 'תיקון חצות' וקריאת שמע שעל המיטה. עבודה זו עניינה לעשות חשבון נפש מכל התנהגותו של האדם ביום שעבר.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
להיות בעל בית
בעבודה הרוחנית של תרומת הדשן האדם מקבל עליו להיות בעל בית של המחשבה והדיבור, של הראייה והשמיעה. ואז הוא ישן כיהודי. ובקומו מהשינה בבוקר ביכולתו להתחיל בעבודת התפילה.
(ספר המאמרים תשי"א)
בירור אחר בירור
בתרומת הדשן היו שני עניינים: דשן שעליו נאמר "והרים את הדשן... ושמו אצל המזבח", ודשן שעליו נאמר "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה". הווי אומר שאחרי הקרבת הקרבן, כשהופרד הטוב מהרע בשלב הראשון, לוקחים את הפסולת הנשארת, את הטוב שעדיין מעורב בפסולת, ומעלים אותה לקדושה, ואילו את הפסולת הגמורה דוחים לגמרי.
(ספר המאמרים תרצ"ט)
הכול חשוב
'דשן' ראשי תיבות: דבר שלא נחשב. ללמדנו שגם דבר הנראה קטן, אף הוא חשוב אצל המזבח. עשה מזה מערכה של קדושה.
(רבי צבי מרימנוב) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
